אורית מהקומה השלישית: סוף שבוע באילת

חבר ותיק השאיל לי את הדירה שלו באילת לסוף שבוע, עם גג פרטי וג׳קוזי שצופה אל המפרץ. ״רק תשקה את העציצים,״ ביקש, ומסר לי את המפתחות. כבר בערב הראשון, על המדרגות, פגשתי את אורית, שכנה מהקומה השלישית, אישה בשנות הארבעים לחייה עם שיער כהה ארוך וצחוק מתגלגל. היא עזרה לי עם השקיות, נשארה לכוס יין, ואחת הובילה לשנייה.

עכשיו היא שכבה על הספה, מתנשמת אחרי הגל הראשון, ואני נתתי לה דקה להירגע. המשכתי לנשק אותה בעדינות, על הירכיים ועל המקום הרגיש שבין רגליה, לאט, בלי לדרוש דבר. אחרי רגע הגב שלה התקמר שוב, והיד שלה לחצה בעדינות על העורף שלי, סימן ברור שהיא רוצה עוד. לא עברו שתי דקות והיא שוב רעדה מתחתיי. הפעם לא עצרתי. המשכתי בקצב רך גם כשהגל שטף אותה, ותוך שניות היא כבר נסחפה אל הבא.

כך נמשך הדבר כמעט חצי שעה. גל אחרי גל, כשהאחרונים כבר הגיעו בהפרש של דקה, אולי פחות. כשהלשון שלי כבר כמעט לא הרגישה דבר, נשכבתי על השטיח, מותש ומאושר, והבטתי בתקרה. מזווית העין ראיתי שהיא בוכה. נבהלתי לרגע, אבל היא חייכה מבעד לדמעות. ״עשרים שנה אני בזוגיות,״ לחשה, ״ואף פעם, אף פעם, לא הרגשתי משהו כזה.״

היא התגלגלה אליי, נישקה אותי ארוכות, ואז ירדה לאט על הגוף שלי. הפה שלה היה רעב, נדיב ובלתי מתפשר. כשהרגשתי שאני קרוב, שאלתי אותה בשקט אם לעצור. היא הרימה אליי מבט והנידה בראשה, והמשיכה עד הסוף. אחר כך נשכבה לידי וסיפרה, נבוכה וגאה בבת אחת, שזו פעם ראשונה שהיא מעזה לעשות את זה כך, ושהיא רצתה את זה כל כך.

כשחזר לי הכוח, עלינו לגג. המים החמים של הג׳קוזי בעבעו סביבנו, ומעבר למעקה נצצו האורות של עקבה. צחקנו, הסמקנו, ואז שוב לא הצלחנו להפריד את הידיים. מהג׳קוזי לסלון, מהסלון למיטה, עד ארבע לפנות בוקר. אני הגעתי חמש פעמים באותו לילה, והיא, לפי ההערכה שלי, לפחות פי שניים.

התעוררנו באחת עשרה. היא נישקה אותי על הכתף ושאלה בחיוך אם יש לי עוד כוח. אמרתי שאני סחוט לגמרי, אבל לא התכוונתי לוותר. נשכבנו זה מול זו, ראש אל רגליים, ונתנו אחד לשני בו זמנית. היא הגיעה מהר, אני הרבה פחות, עד שבסוף, בסבלנות מעוררת התפעלות, היא שכנעה גם אותי.

שכבנו שם עוד זמן מה, השמש חודרת בין התריסים, והיא סיפרה לי בשקט על החיים שלה, על הבית ועל השגרה, ואני רק הקשבתי.

בצהריים נסענו לארוחת בוקר מאוחרת ביטבתה, ובערב ישבנו בפאב קטן ליד המרינה. הבוקר החזרתי לחבר את המפתחות, ושאלתי אותו, כבדרך אגב, מי זו השכנה הנחמדה מהקומה השלישית. הוא גלגל עיניים. ״אורית? אל תשאל. כל הבניין לא סובל אותה, היא הכי אנטיפתית שיש.״

חייכתי לעצמי ולא אמרתי מילה. הערב קבענו פיקניק לילי על החוף.