החלום שחיכה בדירה השקטה

שנים נשאתי איתי את אותה תמונה. דירה שקטה, וילונות כבדים, ואישה שבוחרת להיות שם איתי בלי שאף אחד בעולם ידע. זו הייתה פנטזיה שחזרה אליי בלילות, בנסיעות ארוכות, ברגעים של שקט. תמיד אמרתי לעצמי שיום אחד, ותמיד היום הזה נדחה. עד שערב אחד, כמעט בלי שהבנתי איך, הוא פשוט הגיע.

זה היה עמית, חבר ותיק, שאמר לי שיש מישהי שכדאי לי להכיר. קראו לה שירן. היא הייתה רווקה, עצמאית, אבל רצתה שמה שיקרה בינינו יישאר רק בינינו. הסוד, כך הבנתי מאוחר יותר, הוא שהצית אותה. היה בו משהו אסור ומתוק, למרות שלא היה מה להסתיר מאף אחד.

הדקות הראשונות בדירה היו מגושמות. עמדנו במטבחון הקטן, היא סובבה כוס מים בין האצבעות, אני חיפשתי משפט פתיחה ולא מצאתי. צחקנו שנינו על השתיקה, והצחוק הזה המיס משהו. לאט, כמעט בזהירות, המבוכה התפוגגה ונשארנו רק שני אנשים שמנסים להבין זה את זו.

דיברנו. על נסיעות שלא יצאו לפועל, על אהבות שנגמרו מוקדם מדי, על דברים קטנים ומצחיקים שקרו לנו בדרך. גילינו כל כך הרבה מן המשותף, שזה הפחיד וריגש בבת אחת. השעות זלגו, האור בחלון התחלף, ואז, באמצע משפט שלה, הנשיקה פשוט קרתה. לא תכננתי אותה, וגם היא לא. זה היה בלתי נמנע.

היד שלי מצאה את קימורי גופה, שלה נחה על הירך שלי, ושנינו נשמנו מהר יותר. שאלתי אותה בשקט אם היא רוצה, והיא ענתה בחיוך ובמשיכה עדינה לעבר חדר השינה. הבגדים נשארו בדרך, פריט אחר פריט, כמו שובל של החלטות.

חדר השינה היה חשוך למחצה, רק פס אור צר מהרחוב חתך את הקיר. עצרנו לרגע על סף המיטה והבטנו זה בזו, כאילו כל אחד מאיתנו מבקש מהשני אישור אחרון. היא הניחה כף יד על לחיי, ואני הרגשתי את הלב שלה פועם דרך האצבעות. הסוד שעליו דיברנו כל הערב נעשה פתאום מוחשי, נוכח, כמעט שלישי בחדר. לא היה בו שום דבר מאיים, רק הבטחה שהלילה הזה שייך לנו בלבד, ולא לשום אדם אחר בעולם.

נישקתי את כתפיה, את עצם הבריח, את המקום הרך שמתחת לאוזן. היא נאנחה ונשענה לאחור, והעור שלה התחמם תחת שפתיי. כל תנועה הייתה איטית, מכוונת, כאילו שנינו מפחדים שאם נמהר, הקסם יתפוגג.

היא הייתה הראשונה להתמסר, איטית וסקרנית, השפתיים שלה מטיילות עליי בעונג שגרם לי לשכוח את שמי. כשהרגשתי שאני מתקרב לקצה, עצרתי אותה בעדינות, השכבתי אותה על הסדינים ולחשתי שעכשיו תורה. טעמתי אותה לאט, הקשבתי לכל אנחה, לכל רעד, עד שהיא משכה אותי אליה.

כשהתחברנו סוף סוף, זה היה קצר ועז, כמו סערה שהצטברה שנים. גמרנו כמעט יחד, נאחזים זה בזו, צוחקים ומתנשפים. שכבנו אחר כך בחושך, ואני ידעתי שאת הלילה הזה, ואת הדירה הדיסקרטית ההיא, אף אחד מאיתנו לא ישכח עוד הרבה מאוד זמן.