המנכ״ל שגילה מחדש את הלילה

שמי עידו, ואני מנהל חברה גדולה. חצי מהשנה אני מבלה בשדות תעופה, בחדרי ישיבות בלונדון ובניו יורק, בטלפונים שמתחילים לפני הזריחה ונגמרים אחרי חצות. אין לי זמן לזוגיות של ממש, ואני כבר מזמן הפסקתי להתבייש בזה. אבל יש רגעים, בעיקר בדרך הביתה מעוד טיסה, שבהם אני מרגיש שהגוף שלי זועק לעצור. משהו בי היה צמא לשינוי.

את העסקים אני מנהל ביד בטוחה. את הלב ואת התשוקה, הרבה פחות. ושם, ברגע של כנות עם עצמי, נולד הרעיון. דירה דיסקרטית, כאן בארץ, במקום שאני הכי אוהב בעולם. לא עוד חדר מלון אפרורי בעיר זרה, אלא ערב שקט קרוב לבית. שיחת טלפון אחת, כמה מילים שקטות, והכול היה מסודר.

נסעתי לשם ישר משדה התעופה, המזוודה עוד בתא המטען והעניבה מקופלת בכיס. בדרך כיביתי את הטלפון, דבר שלא עשיתי כבר שנים. השקט שנפל באוטו היה מוזר בהתחלה, כמעט מאיים, ואז פתאום מתוק. ככל שהתקרבתי, הרגשתי איך הכתפיים שלי משתחררות, איך הנשימה מעמיקה. כאילו מישהו הוריד ממני משקל שסחבתי בלי לשים לב.

מאיה חיכתה לי בחדר. היא הייתה רגועה להפליא, נינוחה כמו מי שיודעת בדיוק מה היא רוצה. כל תנועה שלה, כל מבט, שידרו חושניות שאי אפשר ללמוד. היא כבר הייתה ללא בגדים, שוכבת על הסדינים הלבנים באור המנורה, ואני עמדתי בפתח ולרגע שכחתי את כל הישיבות ואת כל המיילים. הרגשתי צעיר בעשרים שנה.

אני לא איש של הקדמות ארוכות. כך אני בעבודה, וכך אני גם בחדר. אמרתי לה את זה, והיא חייכה ומשכה אותי אליה. “אז אל תחכה,” לחשה. רגליה נפתחו לקראתי, ונכנסתי אליה לאט ובזהירות, נותן לשנינו רגע להתרגל. ואז הקצב עלה. ירכיה נכרכו סביבי ומשכו אותי עמוק יותר. “חזק יותר,” ביקשה, ואני נעניתי.

כשהרגשתי ששנינו על סף התהום, עצרתי. נשכבנו זה לצד זו, נושמים וצוחקים בשקט. הגוף שלי נרגע לרגע, והיא שמה לב. בלי מילים היא לקחה את העניין לידיה, תרתי משמע. ליטפה, נישקה ופינקה בשפתיים חמות, עד שהתעוררתי שוב במלוא הכוח.

הפעם היא קבעה את הכללים. היא השכיבה אותי על הגב ועלתה עליי, ידיה לוחצות על החזה שלי, לא נותנת לי לזוז. היא נעה לאט, אחר כך מהר, ומביטה בעיניי כל הזמן. השליטה הזו שלה, הנחרצת והמתוקה, שברה אותי. השיא הגיע בגל אחד אדיר, ומאיה רעדה יחד איתי, עד שקרסה אל החזה שלי.

צחקנו. שכבנו מחובקים, והיא הדליקה שתי סיגריות. הסיגריה של אחרי, מה עוד אפשר לבקש. בחוץ חיכו העולם, הטיסה הבאה והישיבה הבאה. אבל באותו לילה, לראשונה מזה זמן רב, הייתי פשוט גבר שנהנה מכל רגע. כשנפרדנו, מאיה נגעה קלות בלחי שלי ואמרה שאני נראה עכשיו רגוע יותר מכשנכנסתי. היא צדקה. הדלקתי את הטלפון רק כשהגעתי הביתה, ולמרות עשרות ההודעות שחיכו, החיוך לא ירד לי מהפנים עד הבוקר.