לילה אחד על הכרמל: נועה והמלחים מעבר לים

האונייה עגנה בנמל חיפה בשעת ערב מאוחרת, ושני המלחים ירדו אל הרציף ברגליים שעדיין זכרו את נדנוד הגלים. אחרי שבועות של מים ושמיים, העיר נראתה להם כמו הבטחה גדולה, גם אם מהר מאוד גילו שבשעה כזאת אין בה הרבה לאן ללכת. הם שוטטו ברחובות העיר התחתית, שאלו עוברים ושבים, ובסוף נכנסו לבר קטן עם מוזיקה רכה ותאורה ענברית. שם, ליד הדלפק, ישבה נועה.

היא הייתה בת עשרים ושבע, עם שיער כהה שנפל על כתף אחת וחיוך שהיה בו משהו מזמין ובטוח בעצמו. היא החליפה איתם כמה משפטים באנגלית, צחקה מהמבטא של מרקו ומהביישנות של תומאס, ורק אחרי רבע שעה הם הבינו מה היא עושה. היא לא התביישה בזה לרגע. "אז מה זה יהיה," שאלה בעיניים נוצצות, "כל אחד בתורו, או שניכם יחד?" השניים החליפו מבט ארוך, והתשובה כבר הייתה כתובה על פניהם.

הם התחילו לדבר על חיפוש מקום, אבל נועה רק הניחה יד על זרועו של מרקו. "יש לי דירה דיסקרטית בחיפה, על הכרמל," אמרה, "שקטה, נקייה, ואף אחד לא שואל שאלות." הם עלו אחריה במדרגות של רחוב תלול, ואורות המפרץ נפרשו מתחתם כמו שטיח. הדירה הייתה חמימה ומטופחת, עם וילונות כבדים ומיטה רחבה, והיא סיפרה שלפעמים היא אפילו נשארת לישון שם.

היא הדליקה מוזיקה איטית ומזגה לכל אחד כוס יין אחת, לא יותר. "אני רוצה אתכם ערניים," צחקה. ואז התחילה לרקוד, קודם עם תומאס, גופה נצמד אליו בתנועות גליות, ואחר כך עם מרקו, שהניח ידיים על מותניה ונשם את הבושם שלה. תוך כמה דקות שלושתם רקדו יחד, ידיים מחפשות, כפתורים נפתחים, והחדר התמלא בחום שלא היה קשור למזג האוויר.

נועה ידעה בדיוק מה היא עושה. היא נעמדה ביניהם, ירדה לאט על ברכיה, והקדישה לשניהם תשומת לב שלא השאירה אף אחד מהם בצד. הגניחות שלהם מילאו את החדר, והיא חייכה מלמטה, נהנית מהשליטה שבידיה. כשהוציאה מהתיק את הקונדומים, אף אחד לא התווכח.

מה שקרה אחר כך היה ריקוד מסוג אחר. תומאס לקח אותה מאחור, ידיו אוחזות בירכיה, מתחלף בין עדינות לעוצמה, בזמן שהיא המשיכה לפנק את מרקו בפיה. אחר כך החליפו תנוחות, וגופה נלכד ביניהם, מחובק משני הכיוונים, כשהיא זו שמכוונת את הקצב ואומרת להם מתי להאט ומתי להמשיך. הריחות, הטעם של עור מלוח והקולות התערבבו לשיר אחד, עד ששלושתם הגיעו לשיא כמעט באותו רגע, צוחקים ומתנשפים.

הם נשכבו על המיטה הרחבה, שלושה גופים לחים מתחת לווילון שזז ברוח. רק אז סיפר לה מרקו שהאונייה מפליגה עם הזריחה. "אולי בפעם הבאה שנעגון כאן," אמר ונישק את כתפה. נועה חייכה, כי ידעה שפעם הבאה כזאת כמעט אף פעם לא מגיעה. אבל הלילה הזה, על הכרמל, מעל המפרץ, כבר היה שלה, ואולי יהפוך לאחד מאותם סיפורי סקס שמלחים מספרים זה לזה בלילות ארוכים בלב ים.