מאחורי הדלת בקומה השלישית

יש בחולון רחובות שבהם השקט של היום מסתיר לגמרי את מה שמתעורר כשהשמש שוקעת. באחד הבניינים הלבנים ליד שדרות ירושלים, בקומה השלישית, הסתתרה דירה שאיש מהשכנים לא חשד בה. הקירות בודדו בקפידה, החלונות כוסו בווילונות כבדים, ומי שעבר את הסף נכנס לעולם אחר לגמרי. ספות עור בצבע קוניאק, מיטה רחבה שנראתה כמו במה, מראות שהכפילו כל תנועה, ג'קוזי שהעלה אדים ריחניים, ותאורה שאפשר היה לכוון ממגע לחום של נר.

את המקום ניהלה מיכל, אישה בת שלושים וחמש עם מבט חד וקול שקט שלא היה צריך להרים כדי שיקשיבו לו. היא בחרה בקפידה את מי שעבדה אצלה, ושמרה על כללים שאיש לא העז לשבור. הכוכבת שלה הייתה שירן, בת עשרים ושבע, שיער דבש שגלש עד אמצע הגב וגוף שזז כאילו הוא יודע שמסתכלים עליו. שירן נהגה להגיע שעה לפני כולם, לעמוד מול המראה הגדולה, למרוח שמן ענברי על הכתפיים ולהתבונן בעצמה ברוגע של מי שמכינה את עצמה לטקס.

באותו ערב, כשהחום של אוגוסט עוד עמד באוויר, נשמעו שתי דפיקות קצרות. אבי, גבר בשנות החמישים לחייו, איש עם ידיים גדולות ומבט עייף, עמד בפתח והחזיק את המפתחות של הרכב כאילו לא החליט אם להישאר. שירן פתחה לו בחלוק משי דק שלא ניסה להסתיר דבר. היא לא אמרה כלום, רק לקחה את ידו, משכה אותו פנימה ונעלה את הדלת מאחוריו. "תנשום," לחשה ליד אוזנו, "כאן אף אחד לא ממהר."

היא שאלה אותו מה הוא רוצה, חיכתה לתשובה, וחייכה כשהיא הגיעה. שפתיה נגעו בצווארו, איטיות, בודקות. הוא הניח לעצמו לשקוע. החלוק נפל לרצפה כמעט בלי קול, והמראות סביבם הראו את שניהם מכל זווית, כאילו כל החדר צופה. היא כרעה מולו, והוא אחז בשערה ברכות, עוצם עיניים, נותן לחום שלה להשכיח ממנו את השבוע, את המשרד ואת כל מה שחיכה לו בחוץ.

במיטה היא הובילה. היא עלתה עליו לאט, מצאה קצב שהלך והתגבר, והחדר התמלא בנשימות כבדות ובקולות של עור פוגש עור. כשהוא הפך אותה, היא צחקה בהפתעה וקראה לו להמשיך. הם התחלפו שוב ושוב, הזיעה נוצצת על גבה באור הענברי, עד שהגוף שלה נדרך ורעד פעם ועוד פעם, והוא נשבר אחריה בגניחה עמוקה שהדהדה בין המראות.

אחר כך שכבו בשקט, והיא העבירה אצבע על חזהו כמו מי שמציירת מפה. הוא סיפר לה דברים שלא סיפר לאיש, והיא הקשיבה בלי לשפוט, כי גם זה היה חלק מהלילה.

בדירה השנייה, ברחוב קוגל, עבדה הדס, בת עשרים וחמש, שאהבה דווקא להחזיק את המושכות. אצלה הלקוחות נשכבו על הגב, הידיים נקשרו בצעיף משי רך, ורק אחרי שהתחננו מספיק היא נתנה להם את מה שבאו בשבילו. מיכל דאגה שהכול יישאר בין הקירות: סיסמאות, כניסה נפרדת, אף שם אמיתי.

בין פגישה לפגישה ישבו שירן והדס בסלון, עטופות במגבות, שותות קפה שחור ומספרות זו לזו בצחוק על הלילה. לפעמים הצחוק נגמר בנשיקה ארוכה, איטית, שאיש מהלקוחות לא זכה לראות. כך נולדים סיפורי סקס שלא מופיעים בשום מקום אחר: בדירות דיסקרטיות בחולון, מאחורי דלת בקומה השלישית, בלילה שלא באמת נגמר.