מבט אחד במדרגות

יש חלומות שנשארים בגדר מחשבה, ויש כאלה שמחכים בסבלנות לרגע הנכון. שלי חיכה קומה אחת מתחתיי. שירן, השכנה עם השיער הכהה והצחוק המתגלגל, גרה שם עם בן זוג שלא ממש ידעה אם היא רוצה להישאר איתו, ואני הייתי רואה אותה במדרגות כמעט כל בוקר.

במשך חודשים זה היה רק בוקר טוב מנומס, מבט חטוף, ניחוח של קפה ושל בושם פרחוני שנשאר באוויר אחרי שעברה. לפעמים שמעתי מהדירה שלה ויכוחים מאוחרים בלילה, ואחר כך שקט ארוך ועצוב. בלילות כאלה הייתי שוכב ער ושואל את עצמי מה היא מרגישה, ואם גם היא חושבת עליי כשהיא עולה במדרגות, או שזה רק אני שמדמיין דברים.

ביום אחד, בלי שום הקדמה, המבט שלה נשאר עליי שנייה יותר מהרגיל. היא חייכה, קרצה, ואני הבנתי בלי שום ספק שהיא לא סתם אומרת בוקר טוב. באותו ערב השאירה לי פתק בתיבת הדואר, ועליו כתובת של דירה דיסקרטית בצד השני של העיר ושעה אחת בלבד.

כשהגעתי, הדלת הייתה פתוחה למחצה. היא חיכתה בפנים, כמעט בלי לדבר, אבל העיניים שלה אמרו את כל מה שצריך. מזמן לא הרגשתי שאישה רוצה אותי ככה, ברעב כזה, וההרגשה הזאת לבדה הספיקה כדי להצית אותי. היא נשכבה על המיטה ומשכה אותי אליה, ואני כבר לא חשבתי על שום דבר מלבדה.

החדר היה פשוט ונקי, וילונות כבדים, מנורה אחת רכה ומוזיקה שקטה שמישהו השאיר מתנגנת. היא פתחה לאט את הכפתורים של החולצה שלי, אחד אחרי השני, ועיניה לא עזבו את שלי לרגע. כשנגעתי בה, היא נרעדה ולחשה שחיכתה לזה הרבה יותר זמן ממה שאני מתאר לעצמי.

הנשיקות היו איטיות בהתחלה ואחר כך נואשות. היא לקחה אותי אל השפתיים שלה ופינקה אותי עד שהעולם שמחוץ לחדר פשוט נמחק, בלי בן זוג, בלי שכנים, בלי שום דבר. כשהשכבתי אותה על השטיח הרך והתמזגנו, הרגשתי כמה היא חמה וקרובה, ונשמתי עמוק כדי לא לאבד את עצמי מוקדם מדי.

הקצב התגבר, ואיתו הנשימות שלה. היא נצמדה אליי, ציפורניים בגב, ובשלב מסוים שנינו כבר לא יכולנו להחזיק. הגענו לשיא יחד, בצעקה אחת משותפת, מיוזעים ומחובקים. אחר כך שכבנו שם, סיגריה אחת לשניים, צוחקים בשקט על הטירוף הזה.

היא הניחה את הראש על החזה שלי וסיפרה בשקט שלא זוכרת מתי הרגישה כל כך חיה. לא הבטחנו אחד לשנייה כלום, ולא היה צורך. ידענו ששנינו נחזור.

יצאנו בנפרד, היא ראשונה ואני עשר דקות אחריה, והרחוב בחוץ נראה לי פתאום אחר לגמרי, צבעוני יותר, כאילו מישהו הגביר את האור. כל הדרך הביתה עוד הרגשתי את הטעם שלה על השפתיים.

מאז, בכל פעם שאני פוגש אותה במדרגות, אנחנו מחליפים מבט קטן שאף אחד אחר לא מבין, ומתכננים בשקט את הפעם הבאה.