נרות, שמן קוקוס וראש פינה

רונית ואני מכורים לעיסויים. בכל עיר, בכל חופשה, הדבר הראשון שאנחנו בודקים הוא איפה אפשר לשכב על מיטה חמה ולתת לידיים מיומנות להמיס את השבוע. אנחנו נשואים שנים, מאושרים, נהנים מהחיים הטובים ומהנוחות שהכסף מאפשר, ושנינו פתוחים לנסות דברים חדשים, תמיד יחד ותמיד בהסכמה. אז היום אני רוצה לספר על הפעם הראשונה שבה אשתי קיבלה עיסוי ארוטי. ואני, כן, שכבתי מטר ממנה וראיתי הכול.

היינו במלון בוטיק בראש פינה, עם קירות אבן וריח של אורנים, וכמו תמיד הזמנו מראש סדרת טיפולים. באותו בוקר, על המרפסת מול העמק, רונית אמרה לי בחצי חיוך שהיא סקרנית לדעת איך זה מרגיש כשעיסוי ״ממשיך קצת הלאה״. אמרתי לה שאם היא רוצה, אני בעד, ושאלתי אם היא בטוחה. היא הנהנה. ידעתי שהיא לא סתם זרקה את זה, ובמשך כל היום ראיתי את הסקרנות מבריקה לה בעיניים.

בערב נכנסנו לחדר הזוגי, שתי מיטות עיסוי זו לצד זו, נרות דולקים ומוזיקה שקטה. שתי המעסות נכנסו והציגו את עצמן, נעמה ואלה, נשים צעירות, קטנות ממדים וחינניות, עם ידיים חמות ובטוחות. הן התחילו בכתפיים, בגב, בשמן חם שזלג לאורך עמוד השדרה, ואנחנו שקענו. אחרי כמה דקות שמעתי את רונית נאנחת. זה לא היה חדש לי, אבל הגוון היה שונה, עמוק יותר, אותו גוון שאני מכיר רק מהלילות שלנו. פקחתי עיניים והסתובבתי אליה.

נעמה רכנה אליה ושאלה משהו בלחש, ורונית הנהנה בעיניים עצומות ואמרה ״כן, תמשיכי.״ היא שכבה על הגב, הגוף מבריק משמן, והידיים של נעמה טיילו לאורך הירכיים הפנימיות שלה, עולות ויורדות, מתקרבות ומתרחקות, משאירות אותה מחכה. רונית נשמה עמוק והרחיבה מעט את רגליה, מזמינה. נעמה טפטפה שמן קוקוס חמים ונגעה בה ברכות, במעגלים איטיים, מבחוץ פנימה, ואשתי נשכה את השפה.

הפנים של רונית, מוארות בנרות ומלאות עונג, הדליקו אותי עד כאב, ואני שכבתי על הבטן ובקושי נשמתי. נעמה ליטפה בידה השנייה את השדיים שלה, ואז רכנה ונישקה כל פטמה בתורה, לאט, בלי להפסיק לגעת בה למטה. האנחות של רונית עלו, נעשו קצרות ומהירות, האגן שלה התרומם לקראת היד. ואז ראיתי את הפנים שלה מתכווצות לשנייה, ומהגרון שלה פרצה אנקה ארוכה, משוחררת, כזו שמילאה את כל החדר.

כשהמעסות יצאו, שכבנו עוד רגע בשקט, רק אנחנו והנרות. היא לחשה לי תודה, ואני לא בדיוק ידעתי על מה, אולי על זה שלא שפטתי, אולי על זה שנהניתי בשבילה.

היא שכבה רגע ארוך בעיניים עצומות, ואז הסתובבה אליי וחייכה חיוך שלא ראיתי עליה שנים. ״היה שווה את הנסיעה צפונה?״ שאלתי. היא רק צחקה והושיטה לי יד מעל הרווח שבין המיטות. באותו לילה, בחדר שלנו, היא לא נתנה לי לישון עד הזריחה, ובבוקר כבר שאלה מתי חוזרים.