סוויטה מול הים: לילה אחד עם מאיה

האור האחרון של היום נמס לתוך הים, והשמיים מעל טיילת תל אביב נצבעו באדום עמוק שהלך והחשיך. עומר, בן ארבעים, יזם שבילה את כל היום בחדרי ישיבות ממוזגים, עמד ליד חלון הסוויטה וניסה לנשום. הראש שלו עוד היה מלא מספרים, חוזים ושיחות טלפון. הוא ידע שהוא לא צריך עוד ארוחה מפוארת או עוד כוס ויסקי, הוא צריך מישהי שתחזיר אותו לגוף שלו.

חבר ותיק השאיר לו פעם מספר, עם חיוך של מי שיודע. עומר כתב הודעה קצרה, מנומסת, כמעט ביישנית, ושאל אם יש מישהי פנויה הערב לשעה או יותר. התשובה הגיעה מהר מהצפוי: מאיה, בת עשרים ושש, נמצאת לא רחוק, ויכולה להגיע בעוד חצי שעה. הוא הניח את הטלפון על השולחן והרגיש משהו שלא הרגיש מזמן, ציפייה של ממש.

כשהיא נקשה על הדלת, הזמן נעצר לרגע. מאיה הייתה גבוהה, עם שיער ערמוני שגלש על הכתפיים, עור שזוף ועיניים כהות שצחקו עוד לפני שהשפתיים שלה זזו. שמלה צמודה בצבע יין עטפה אותה כמו כפפה, והבושם שלה, משהו של ענבר ותאנה, נכנס לחדר לפניה. ״נראה שהגעתי בזמן,״ היא אמרה בקול נמוך, ״יש לך פרצוף של מישהו שעבד יותר מדי.״

היא נעלה את הדלת מאחוריה ולא מיהרה לשום מקום. קודם מזגה לשניהם מים קרים, שאלה איך עבר עליו היום, הקשיבה באמת. רק כשראתה שהכתפיים שלו יורדות קצת, היא הניחה כף יד על החזה שלו וחיכתה. עומר הבין שהיא שואלת בלי מילים, והנהן. הנשיקה הראשונה הייתה איטית, בודקת, והשנייה כבר הייתה רעבה.

האצבעות שלה פתחו את כפתורי החולצה שלו אחד אחרי השני, כאילו יש להם את כל הלילה. היא הובילה אותו אל המיטה הרחבה, כרעה מולו והביטה בו מלמטה במבט שהצית אותו כולו. הפה שלה ידע לקרוא אותו, מתי להאט ומתי לתת יותר, ועומר שקע לתוך גל חם שמחק כל מחשבה על העבודה. הוא שזר את אצבעותיו בשיער שלה ונשם עמוק, בפעם הראשונה כל היום.

כשהיא קמה, השמלה החליקה ממנה אל הרצפה בתנועה אחת. מתחת חיכתה רק תחרה כהה ודקה, והאור הכתום מהחלון החליק על הקימורים שלה. היא דחפה אותו בעדינות לשכב, טיפסה מעליו והתנדנדה לאט, מקרבת ומרחיקה, משחקת בסבלנות שלו. מתוך התיק הקטן שלה שלפה קונדום והלבישה אותו בביטחון של מי שדואגת לשניהם, ואז ירדה עליו לאט, עיניים בעיניים.

הקצב נבנה בהדרגה, כמו גל שמתקרב לחוף. היא הובילה, הוא נענה, ואחר כך התחלפו. כשהיא הסתובבה וביקשה אותו מאחור, הוא אחז במותניה והקשיב לכל אנחה שלה, לכל ״כן״ ו״עוד״ שיצא ממנה. הגוף שלה רעד סביבו כשהיא הגיעה לשיא, והצחוק השקט שלה אחר כך היה מתוק כמעט כמו הרגע עצמו.

הם לא עצרו שם. הספה מול החלון, המקלחת הרותחת שאדיה מילאו את חדר הרחצה, ושוב המיטה. בכל פעם שהוא התקרב לקצה, מאיה האטה וחייכה: ״עוד לא, אני עוד לא סיימתי איתך.״ השעון כבר הראה הרבה אחרי חצות כשהם נשכבו סוף סוף, מזיעים ושקטים, הים מרשרש למטה.

היא העבירה אצבע על החזה שלו וציירה עליו עיגולים קטנים. ״תל אביב יודעת לפנק את מי שמגיע אליה עייף,״ לחשה. עומר צחק וחשב שזה אולי המשפט הכי נכון ששמע כל השבוע. בין כל סיפורי הסקס ששמע מחברים על נערות ליווי בתל אביב, אף אחד לא התקרב ללילה הזה, והוא כבר ידע שיחזור.