סוויטה מעל השדרה

הלילה בתל אביב היה כבד ודביק, רוח הים נשאה מלח וריח של יסמין מהגינות, ומפלורנטין עלו קולות בס עמומים מבארים שלא מתכוונים לסגור. הילה, בת עשרים וחמש, עצרה לרגע על המדרכה של שדרות רוטשילד, יישרה את השמלה השחורה הקצרה ונשמה עמוק. השמלה נצמדה לכל קו בגופה, והיא הרגישה את המבטים של העוברים ושבים נשארים עליה עוד רגע אחרי שעברה. היא אהבה את הרגע הזה, רגע לפני, כשהכול עוד פתוח.

הלקוח של הערב היה ערן, גבר גבוה עם כתפיים רחבות ושיער מאפיר ברקות, שהגיע מהגליל לפגישות עסקים. הוא הזמין אותה לשעתיים. שניהם ידעו ששעתיים זה רק מספר.

במעלית היא הביטה בהשתקפות שלה בדלתות המבריקות. שפתיים בצבע בורדו, עיניים מאופרות בכבדות, שרשרת דקה שנחה בדיוק בשקע שבין עצמות הבריח. היא ספרה את הקומות בשקט, והרגישה את הציפייה מתפשטת בבטן כמו יין חם. אחרי כל השנים, עדיין היו לילות שבהם הלב שלה דפק לפני דלת סגורה. היא ידעה, איכשהו, שזה אחד מהם.

הוא פתח את דלת הסוויטה עם שתי כוסות יין אדום. "את יפה יותר מהתמונות," אמר בקול נמוך, ועיניו טיילו עליה לאט, בלי בושה. הילה חייכה, ניגשה אליו, והניחה כף יד על חזהו. היא הרגישה את הלב שלו דופק מהר. "ומה אתה רוצה הלילה?" לחשה ליד אוזנו. "הכול," ענה, "אם את רוצה גם."

היא רצתה. היד שלו גלשה על הירך שלה והרימה את קצה השמלה, והיא התיישבה על ברכיו על קצה המיטה הרחבה, מנשקת אותו נשיקה ארוכה ורעבה. האצבעות שלה פתחו את החגורה שלו בלי למהר, והידיים שלו מצאו את הקימורים שלה ולחצו אותה אליו. היא ירדה לאט על ברכיה, הביטה בו מלמטה במבט שובב, והוא נאנח והעביר אצבעות בשערה, נותן לה להוביל.

"בואי," ביקש אחרי כמה דקות. היא קמה והורידה את השמלה בתנועה אחת. מתחתיה לא היה דבר. היא עלתה עליו, הנחתה אותו אליה, ונאנחה כשהרגישה אותו ממלא אותה. הקצב שלה היה איטי בהתחלה, מתגרה, ואז הלך והתגבר. ערן אחז במותניה ופגש כל תנועה שלה, והחדר התמלא בנשימות ובקולות של גוף פוגש גוף.

"עוד," היא ביקשה, והופתעה לגלות שזה לא היה משפט מקצועי. זה היה אמיתי. הוא הפך אותה על הגב, הרים את רגליה וחדר אליה עמוק, והיא קראה בקול, ציפורניה בגבו. אחר כך הוא הפך אותה שוב, הפעם על הבטן, ידו האחת על מותניה והשנייה מלטפת אותה במקום הנכון, עד שגופה התקמר ורעד בגל ארוך שלא נגמר. הוא לא עצר, והמשיך עד שגם הוא נסחף, גונח את שמה.

הם שכבו מתנשמים, המזגן מזמזם, אורות העיר מרצדים על התקרה. הילה העבירה אצבע על חזהו. "השעון עוד לא נגמר," אמרה בחיוך. "רוצה סיבוב נוסף?" ערן צחק בשקט ומשך אותה אליו. "תל אביב," אמר, "אף פעם לא מאכזבת."