קרינה, הדובדבנים והריקוד שלא נגמר

תמיד האמנתי שפנטזיות נולדו כדי שנגשים אותן. אחרת למה הן מתעקשות לבקר אותי בלילות? אני גבר שאוהב נשים, אוהב את הריח שלהן, את הצחוק שלהן, ואת החופש שבמפגש שאין בו הבטחות למחר. קשרים רציניים אף פעם לא היו בשבילי. רגעים, לעומת זאת, תמיד היו.

את קרינה פגשתי כמעט במקרה. היא עמדה בפתח הדירה הדיסקרטית בחיפה, ושלחה אליי חיוך שהפיל אצלי משהו בבטן. יש נשים שמחייכות בנימוס, ויש נשים שמחייכות כאילו הן יודעות עליך סוד. קרינה הייתה מהסוג השני, וזה שיגע אותי מהשנייה הראשונה.

היא הכינה הכול מראש. בקבוק יין אדום, קערה של דובדבנים כהים, כמה פרלינים על צלחת. היא האכילה אותי דובדבן אחד בכל פעם, צוחקת כשהמיץ נטף על הסנטר שלי, ואני הבנתי שהערב הזה הוא כולו בשבילי. בלי חשבונות, בלי התחייבויות, רק עכשיו.

ישבנו על הספה קרובים, והיא סיפרה לי על עיר שבה גדלה, על ספר שהיא קוראת, על הים שהיא אוהבת דווקא בחורף. דיברה לאט, עם הפסקות קטנות שבהן הסתכלה עליי כאילו היא בודקת אם אני עדיין איתה. הייתי איתה לגמרי. היין חימם לי את החזה, והיד שלה, שנחה על הברך שלי כאילו במקרה, חיממה הכול חוץ ממנו.

ואז היא שמה מוזיקה ורצתה לרקוד. רק לרקוד. היה בה משהו מפעם, אלגנטיות של סרט ישן, שמלה שנפתחה בדיוק במקום הנכון, תנועה איטית של ירכיים. היא שמרה על כמה סודות, אבל הגוף שלה דיבר בגלוי, והוא בער.

רקדנו שיר אחד, ואחריו עוד אחד. הלחי שלה נחה על הכתף שלי, והרגשתי את הלב שלה פועם דרך הבד הדק. כשהרימה אליי את העיניים, לא היה צורך במילים. היא הנהנה בשקט, כאילו נתנה לי רשות, ואני הבנתי שהריקוד הזה היה ההקדמה הארוכה והיפה ביותר שידעתי.

הבגדים ירדו לאט, פריט אחרי פריט, כאילו גם להם אסור היה למהר. כשעמדנו ערומים באור הרך, הנחתי את כפות ידיי על השדיים שלה והרגשתי אותה נושמת עמוק. נישקתי אותה בצוואר, בכתף, בבטן, טעמתי כל סנטימטר כאילו אני ממפה עולם חדש.

היא הסתובבה אליי בגבה והתכופפה מעט, מזמינה. נכנסתי אליה והיא נאנחה בקול ארוך, אמרה את שמי שוב ושוב. הקצב שלנו התחלף, פעם רך ומתמהמה ופעם עז, והחום שלה עטף אותי עד שכמעט לא יכולתי לנשום. ניסיתי להתאפק, לא רציתי שזה ייגמר, אבל הגוף שלי לא ביקש רשות.

גמרנו כמעט יחד, נרעדים, נופלים זה לזרועות זו. צחקתי ודמעתי באותה נשימה, ולא ידעתי להסביר למה. נשארנו שוכבים ככה הרבה זמן, האצבעות שלה מציירות עיגולים על החזה שלי.

בחוץ עוד נשמעה העיר, אבל בתוך החדר הזה הזמן עמד.

״נו, איך היה?״ שאלה בשקט. לא עניתי. פשוט נישקתי אותה, והרגשתי איך התשוקה מתעוררת בי שוב, כאילו הלילה רק התחיל.