שחרית: שלושים שנה של לילות באילת

ערב טוב לכולם, ולכל מי שהתגנב לקרוא את זה בשעה מאוחרת. תנו לי להציג את עצמי, ורק במידה. קוראים לי שחרית. זה הכינוי, וזה כל מה שתקבלו. אני קרובה לגיל חמישים, ואת דרכי בעולם הליווי באילת התחלתי כשהייתי בת עשרים ואחת, לפני כשלושים שנה. מדהים כמה מהר עוברות שלוש עשרות שנים כשנהנים כמעט מכל רגע.

לא אשקר, ההתחלה לא הייתה פשוטה. אילת היא עיר קטנה, חמה ורכלנית, וכל סוד בה מתפשט מהר יותר מרוח מדברית. פחדתי שיזהו אותי בסופר, בבנק, ברחוב. עם השנים למדתי לשחרר. מה שאנשים אומרים כבר לא מזיז לי, כל עוד אני מסתכלת במראה בבוקר ומחייכת אל מי שאני רואה שם.

הרגע האהוב עליי הוא תמיד ההתחלה. לקוח חדש, שכבר הזמין בעבר נערות ליווי באילת ועכשיו מזמין אותי. המקום משתנה, פעם מלון מפואר על הטיילת, פעם צימר שקט מול ההרים האדומים, ופעם דירה דיסקרטית באילת עם מרפסת שפונה אל המפרץ. קוקטייל צונן ביד, נוף חדש בעיניים, שעה או שעתיים של קרבה, ואני יוצאת משם עם ארנק מלא ולב קל. זה שווה לי את כל המבטים העקומים שספגתי לאורך השנים.

יש שנייה אחת שאני מחכה לה בכל פעם מחדש. הנקישה הקלה שלי על הדלת. הצעדים מבפנים. והדלת שנפתחת לאט, בשקט, וגבר זר עומד בפתח עם חיוך נבוך שמתרחב לאט. באותו רגע אני כבר יודעת שאני רוצה להכיר אותו, לגלות את הגוף שלו, את הנקודות שגורמות לו לעצום עיניים. כל גבר הוא מפה חדשה, ואני מעולם לא התעייפתי מלמפות.

אפשר לומר עליי הרבה, אבל האמת הפשוטה היא שאני אוהבת סקס. אוהבת באמת. אז למה לא להרוויח מזה גם פרנסה טובה? אני אוהבת גברים, את השיחה שלהם, את החוכמה של אלה שבורכו בה, את הריח של האפטרשייב שנשאר על הצוואר שלי גם אחרי שהם הולכים, ואת חספוס הזיפים על העור הרך של הבטן.

עם השנים הרפרטואר שלי התרחב ללא הכר. למדתי לקרוא נשימות, להאט כשצריך ולהאיץ כשמבקשים. לא היה גבר שיצא מהחדר שלי בלי לגנוח את שמי, או לפחות את הכינוי, יותר מפעם אחת.

אני זוכרת לילה אחד במיוחד, בסוויטה בקומה העליונה של מלון על החוף. הוא היה איש עסקים מהצפון, שקט וקצת עצוב. ישבנו על המרפסת עד שהירח עלה מעל הרי אדום, ודיברנו על הכול חוץ מעל הסיבה שבגללה הגעתי. רק אחר כך, כשהוא נגע בפעם הראשונה בגב שלי, הבנתי כמה הוא חיכה לרגע הזה. הלילה ההוא נמשך עד הזריחה, וגם כמעט שלושים שנה אחרי שהתחלתי, אני עדיין מתרגשת כשאני נזכרת בו.

אומרים שאין האופה משבח את עוגתו, אבל בעניין הזה תרשו לי להתגאות קצת. מאות גברים יכולים להעיד על כך, וכולם, עד אחד, ביקשו לחזור. ואני, כמו תמיד, פותחת להם את הדלת בחיוך.