אלינור והגבר שביקש מילים בוערות

ערב טוב לכם, קוראות וקוראים יקרים. מקווה שהלב שלכם פועם בקצב טוב הערב.

שמי אלינור. אני בת שלושים וארבע, ושתים עשרה שנים אני חלק מהעולם הסודי והמפתה של נערות הליווי. הטבע היה נדיב איתי: מטר שבעים של גוף דק ושרירי, קימורים במקומות הנכונים, שיער שחור כמו לילה שנח על הכתפיים, ופנים שגברים אומרים שקשה להוריד מהן את העיניים. אני יודעת את זה, ולמדתי להשתמש בזה בחוכמה.

הדרך שלי לכאן לא הייתה צפויה. גדלתי בבית דתי, בתוך עולם של כללים, צניעות ותפילות, ובמשך שנים חייתי לפי מה שאחרים החליטו בשבילי. כשסיימתי שירות לאומי, חיפשתי עבודה בטירוף, וכך מצאתי את עצמי בסוכנות ליווי. באותו רגע נפרדתי מהחיים הקודמים שלי, בלי חרטה. ואני רוצה שתדעו משהו: נערות ליווי הן נשים לכל דבר. אנחנו מרגישות, אנחנו נפגעות, אנחנו צוחקות ובוכות. אם צובטים אותנו, כואב לנו. אם מעליבים אותנו, זה נשאר.

אבל הערב אני רוצה לספר לכם על מפגש אחד שלא שכחתי. זה היה בחודשים הראשונים שלי בעבודה. הלקוח, אריאל, היה מבוגר ממני בעשרים שנה. גבר נאה, עם רעמת שיער מאפירה ועיניים חכמות, אבל פער הגילים גרם לי להתרגש ולהתבלבל בבת אחת. ואז הוא ביקש משהו שהפתיע אותי: שנדבר גס. בלי מסננים, בלי עדינות, כמה שיותר מלוכלך. הייתי חדשה בסוכנות, רציתי להוכיח את עצמי, ואמרתי כן.

התקרבתי אליו לאט, הנחתי את השפתיים ליד האוזן שלו ולחשתי בקול נמוך ומתגלגל שהערב אני רוצה להיות כולה שלו, הכי פרועה שהוא העז לדמיין. היד שלי טיילה במורד החזה שלו עד שהרגשתי כמה הוא מוכן. שאלתי אותו איך זה מרגיש לו. אבל הגבר שביקש מילים בוערות פתאום לא מצא אף מילה. הוא רק הצמיד אליי נשיקה חטופה, כאילו כדי להשתיק אותי.

וזה רק הצית אותי יותר. משהו נפתח בתוכי, ולראשונה הרגשתי שאני מובילה. פתחתי את כפתורי החולצה שלו בתנועות חדות, נשמתי את הריח שלו מקרוב, ושאלתי בחיוך מתגרה אם הוא שכח בדרך מה עושים עם אישה כמוני. ראיתי איך העיניים שלו מתרחבות. הוא ניסה לענות, אבל המילים יצאו ממנו מגומגמות, שבורות, מבקשות שנייה כדי להירגע.

לא הרפיתי. אמרתי לו שהוא הבטיח לי משחק, ושאני לא מחכה לנצח. ואז, ברגע אחד, הכל נעצר. אריאל הוציא כמה שטרות מהכיס, הניח אותם על השידה ואמר בשקט שזה לא בשבילו. חבר שכנע אותו לנסות, הוא הסביר, אבל הוא מבין עכשיו שזה לא הוא. קם, התלבש ויצא. כיבדתי את זה מיד, כי מבחינתי עצירה היא חלק מהמשחק.

נשארתי לבד בחדר, המומה ולוהטת. ולמחרת, הפתעה: בסוכנות חיכתה המלצה חמה ממנו, מלאה מחמאות. לא שמעתי ממנו מאז. אבל לפעמים, בלילות שקטים, אני נזכרת בו ומחייכת. כי באותו ערב גיליתי שיש בי אש שאפילו אני לא הכרתי.