הגיטריסט מהמזרקה ברומא

עוד כשהייתי במדים, בלילות שמירה ארוכים, ידעתי לאן אסע ברגע שאשתחרר: איטליה. חברים מהקהילה, גברים שכבר עשו את המסלול, סיפרו לי על רומא בעיניים בורקות. ״העיר יפה,״ אמרו, ״אבל הגברים יפים ממנה.״ כהומו גאה שגדל בתוך קהילה חמה ופתוחה, אספתי מהם טיפים כמו מפה לאוצר, ובלב רשמתי לעצמי מטרה אחת, חצי בצחוק וחצי ברצינות: לא לחזור לארץ בלי לילה אחד עם איטלקי.

שלושה ימים ראשונים עברו עליי בין מוזיאונים, גלידה ושקיעות על גשרים מעל הטיבר. ראיתי גברים יפים בכל פינה, בבתי קפה, ברכבת התחתית, על המדרגות הספרדיות, אבל אף אחד מהם לא עצר אותי באמת. התחלתי לחשוב שההבטחה שנתתי לעצמי תישאר בגדר בדיחה.

ביום הרביעי, בחום הכבד של יולי, שוטטתי בסמטאות ליד פיאצה נבונה כשמוזיקה עדינה עצרה אותי. הלכתי אחריה עד מזרקה עתיקה, ושם, מוקף קהל, עמד בחור עם גיטרה, זיעה מבריקה על הצוואר והשיער השחור נדבק למצחו. פילסתי דרך עד השורה הראשונה ונעמדתי מולו. הייתי בלי חולצה, היא הייתה קשורה לי סביב המותניים, והוא הרים את העיניים מהמיתרים ולא הוריד אותן ממני.

הוא ניגן עוד שעה שלמה, ואני לא זזתי. העיניים שלו, בצורת שקד ובצבע קפה, ננעצו בי בכל אקורד, והקהל סביבנו פשוט נמחק. הרגשתי שאנחנו לבד בכיכר, שכל שיר מנוגן רק לי, ושהמנגינות העצובות שלו מדברות בשפה שאני מבין בלי מילים. כשסיים, הודה לקהל בקידה, אסף את המטבעות מנרתיק הגיטרה וקם, ובכל הזמן הזה המבט שלו לא עזב אותי.

חיכיתי בשקט עד שארז, ואז הושטתי לו את בקבוק המים שלי. הוא לקח אותו ושתה לאט, ולפני שהחזיר, העביר את הלשון על הפייה והביט בי. הגוף שלי בער. ״בירה?״ שאלתי באיטלקית העלובה שלמדתי מאפליקציה. הוא חייך ואמר באנגלית, בלי שום הקדמה, ״יש לי רעיון יותר טוב. בוא אליי.״ לרגע נאלמתי, מופתע מהישירות. אחר כך פשוט הלכתי לצדו, והלב שלי הלם בכל צעד על אבני הריצוף.

הדירה שלו הייתה שתי סמטאות משם, בקומה שלישית בלי מעלית. הגיטרה נזרקה ליד הדלת, והוא הסתובב אליי ונישק אותי נשיקה ארוכה, מלוחה מזיעה. לא היה אכפת לנו מהחום. במיטה הגדולה, מתחת לתריס סגור שדרכו חדרו פסים של אור זהוב, לקחתי אותו אל פי ברעב שהפתיע את שנינו, והוא הכין אותי באצבעות סבלניות. כשנכנס אליי, הרגשתי שכל העיר רועדת יחד איתי.

כשהגיע לשיא ונשאר צמוד אליי, כבר ידעתי מה יבוא. התחלפנו, והוא קיבל אותי בחום שגרם לי לשכוח לנשום, ואחרי סיבוב ארוך וחזק גמרתי כמו שלא גמרתי מזה זמן רב. בסוף נשכבנו, מתנשפים, והוא לחש את שמו לראשונה: מתאו. בחוץ צלצלו פעמוני כנסייה. זה סיפור אירוטי שאני מספר עד היום בחיוך, והמטרה, כן, הושגה.

אחר כך שתינו יין זול מכוסות סדוקות על אדן החלון.