הסוד שהגוף שלי שומר

יש דברים שאישה מגלה על עצמה רק כשהיא מפסיקה למהר. בשבועות האחרונים קרה לי משהו כזה, ואני רוצה לספר עליו לכן, כי דווקא כאן, בין סיפורי סקס של נשים אחרות, הרגשתי תמיד שמותר לי לדבר בגלוי. מי שקוראת אותי כבר יודעת שאני חולמת זמן רב ללמוד להשפריץ, ושהרטיבות שלי היא החלק בגוף שאני הכי אוהבת.

אני אוהבת את הרגע שבו אני מרימה מגבת לחה מהמיטה, את התחתונים הספוגים שנשארים אחרי ערב של מחשבות, את העובדה שהצעצוע שלי מחליק פנימה בלי שום תוספת, רק בזכות התשוקה עצמה. הלוואי שיום אחד יהיה לצידי גבר שארצה לחלוק איתו את כל זה, את הצוף הזה של הגוף. עד אז אני לומדת את עצמי לבד, לאט, בסבלנות.

אולי זה נשמע לכן מוזר, אבל אני מתייחסת לרגעים האלה כמו לטקס. אני מנמיכה את האור, פותחת קצת את החלון כדי שהאוויר הקריר ייגע בעור, ומניחה לעצמי לשכוח את היום. אין טלפון, אין רשימות, אין מה להוכיח לאף אחד. רק אני, הנשימה שלי, והגוף שמבקש שאקשיב לו סוף סוף.

בדרך כלל אני מתחילה עם האצבעות, במעגלים רכים, מעירה את עצמי צעד אחר צעד. אבל לאחרונה פרקי הידיים שלי מתעייפים מהר, אולי בגלל המפרקים שמציקים לי בחורף. אז גיליתי מחדש את התנועה שלא דורשת ידיים בכלל: אני שוכבת על הבטן, מגבת מגולגלת מתחתיי, והאגן שלי מוצא לבד את הקצב. הישבן שלי נע בגלים איטיים, וכל גל כזה שולח בי חום שמתפשט עד קצות האצבעות.

ואז, בשלוש או ארבע הפעמים האחרונות, קרה משהו חדש. כשאני לוחצת את השרירים שם למטה כלפי חוץ, כמו כשמנסים לשחרר, זולגת ממני טיפה חמה. ניסיתי את זה אינספור פעמים בעבר, ותמיד בלי תוצאה. הגוף שלי נוטה להיות קפוץ, נעול; גם בדברים הכי פשוטים הוא מסרב לציית לפקודה, ומשחרר רק כשהוא עצמו מחליט שהגיע הזמן.

עכשיו אני מרגישה שהמנעול הזה מתחיל להיפתח. אני מזיעה, הנשימה שלי כבדה, מתחתיי נוצר כתם חם וחלקלק, ובשיא התנועה אני נותנת לעצמי לדחוף, להיכנע. בין ניסיון לניסיון אני צריכה בערך דקה של שקט, כאילו הגוף שלי אוסף כוח מחדש. וזה קורה רק בתנוחה הזאת, על הבטן, הרגליים פשוקות לרווחה; על הגב, עם האצבעות או עם הוויברטור, התחושה עדיין לא מגיעה.

אני לא באמת יודעת מה הנוזל הזה. קראתי שיש כמה סוגים של נוזלים שגוף של אישה יכול להפריש, ולא תמיד ברור לי איפה עובר הגבול ביניהם. אצלי זה לא זרם חזק אלא דליפה מהירה וחמה, ואולי זו בדיוק ההתחלה של מה שאני מחפשת.

תמיד סיימתי עם כתם רטוב על המגבת, אבל לפני שבוע זה היה אחרת. כמה פרצים קטנים, אורגזמה ששטפה אותי עד הסוף, וכשהבטתי למטה, הכתם היה גדול מתמיד. חייכתי לעצמי בחושך. נראה לי שהגוף שלי מתחיל לגלות לי את הסודות שלו, ואני מחכה לשמוע עוד.