הערב שבו הפנטזיה קיבלה שפתיים אדומות

שנים שמרתי את זה בתוכי, כמו מכתב שאף פעם לא נשלח. בלילות, לפני השינה, הייתי מצייר לעצמי חדר מוכר למחצה, אור עמום, ואישה שאני לא יודע עליה דבר מלבד הדרך שבה היא מביטה בי. אני אוהב נשים, את כל הצורות והגוונים שלהן, את הצחוק ואת השתיקות. אבל בין לחלום לבין להעז עבר אצלי תמיד ים רחב, ואני נשארתי על החוף.

עד הערב ההוא. נועה, שהכרתי כבר כמה חודשים ושידעה לקרוא אותי טוב מכולם, שלחה לי הודעה קצרה עם כתובת של דירה דיסקרטית שאהבתי לבקר בה. ״אנחנו מחכות,״ היא כתבה, ובמילה אנחנו היה רמז שגרם לליבי לדפוק בכל הגוף. היא סיפרה לי ימים קודם לכן על חברתה, שירן, ועל כך ששתיהן החליטו יחד, בצחוק ובכובד ראש, להגשים את מה שלחשתי לה פעם באוזן.

כל הדרך לשם נסעתי כמו בחלום. ברמזורים מצאתי את עצמי מחייך בלי סיבה, ובחניה נשארתי עוד דקה ארוכה במכונית, מקשיב לנשימה שלי ושואל אם אני באמת מסוגל. חשבתי על כל הפעמים שנסוגתי ברגע האחרון, על כל ההזדמנויות שהנחתי להן לחמוק. ואז נזכרתי בקול של נועה, רך ובטוח, ויצאתי מהמכונית לפני שהפחד יספיק לשנות את דעתי.

כשנכנסתי, החדר היה בדיוק כמו בדמיון שלי, רק חם יותר. שתיהן ישבו על קצה המיטה, עטופות רק באור הנרות, ושפתיהן צבועות באדום עמוק שלא יכולתי להסיר ממנו את העיניים. שירן חייכה חיוך איטי, כזה שמבטיח ולא ממהר, ונועה קמה לקראתי ושאלה בשקט אם אני בטוח. אמרתי כן, והקול שלי רעד. היא צחקה ונישקה אותי, והטעם של השפתון נשאר על שפתיי.

הן ניגשו אליי משני הצדדים, ידיים מלטפות, נשימות חמות על הצוואר ועל החזה. כל נגיעה הייתה שאלה וכל אנחה שלי הייתה תשובה. כשירדו לאט על ברכיהן, המבטים שלהן לא עזבו את שלי, ובעיניים האלה היה משהו שהטריף אותי יותר מכל מגע: ההנאה הגלויה שלהן, הרצון האמיתי. עמדתי שם כמו מלך שלא האמין לכתר שלו, ואצבעותיי נקלעו בשערן.

הגל עלה בי לאט ואז התפרץ, ארוך וחזק, עד שהברכיים כמעט בגדו בי. הן הרימו אליי מבט מחויך, שבע רצון, ונועה לחשה שעכשיו מגיע להן משהו בתמורה. שירן הניחה את ראשה על ברכי לרגע, וצחוק שקט, משוחרר, מילא את החדר. לא הייתה שם שום מבוכה, רק קרבה מפתיעה בין שלושה אנשים שבחרו להיות שם יחד. התיישבתי על המיטה, עדיין מתנשף, אבל הן לא נתנו לי לנוח. שפתיים עברו על הכתפיים, ציפורניים ליטפו את הבטן, ותוך רגעים הגוף שלי התעורר שוב, רעב מתמיד.

הבנתי באותו רגע שהפנטזיה שלי לא נגמרה, היא רק התחילה. ושהסיבוב הבא, זה שבו אני נותן ולא רק מקבל, יהיה הפרק הכי טוב בסיפור כולו, והלילה עוד היה צעיר.