ולריה והסוד שבין הקירות

יש נשים שנכנסות לחדר והאוויר משנה את צבעו. ולריה הייתה אחת כזו. ראיתי אותה לראשונה בערב השקה של גלריה בנווה צדק, עומדת לבד ליד החלון עם כוס יין לבן, ושיער הדבש שלה אוסף לתוכו את כל האור שבחדר. לא תכננתי לגשת, אבל הרגליים שלי החליטו בשבילי.

דיברנו שעות. על ספרים, על מסעות, על ערים שאף אחד מאיתנו עוד לא ראה. היא הייתה חדה, מצחיקה, ומעל הכול בטוחה בעצמה בצורה שהמסה אצלי כל הגנה. כשהערב התקרב לסופו, היא סיפרה לי בגלוי, בלי שום מבוכה, שהיא נערת ליווי, שהיא בוחרת בעצמה את מי שהיא פוגשת, ושהיא נהנית מזה. ואז הוסיפה, בחיוך קטן, שאולי ארצה להיות אחד מהם.

לא הייתי צריך לחשוב הרבה. כבר באותו רגע ידעתי שאני רוצה לחקור איתה את מה שהתעורר בי, בדרך שלה ובתנאים שלה. היא שלחה לי כתובת של דירה דיסקרטית בשקט של רמת אביב, ושעה, ומילה אחת: ״תבוא?״

הדירה הייתה עמומה ומבושמת, וילונות כבדים, נרות על המדפים ומוזיקה רכה שכמעט לא נשמעה. ולריה פתחה את הדלת בשמלה דקה בצבע יין, ובמבט אחד ביטלה את כל מה שתכננתי לומר. היא הובילה אותי פנימה ביד, והזמן, כך הרגשתי, פשוט נעצר מאחורינו.

הנשיקה הראשונה הייתה איטית, כמעט מהוססת, והשנייה כבר לא. האצבעות שלה החליקו על הגב שלי, השמלה גלשה מהכתפיים אל הרצפה, ושנינו התמסרנו לתשוקה שהצטברה כל הערב. כל מגע שלה היה שאלה, וכל נשימה שלי הייתה תשובה. הגופים שלנו מצאו קצב משותף, כאילו מישהו לחש לנו את הצעדים.

היא ידעה בדיוק מתי לעצור, מתי להשהות את הרגע עד שהוא נעשה כמעט בלתי נסבל, ומתי לשחרר. הנשימות שלה התערבבו בשלי, השפתיים שלה מצאו את הצוואר שלי ואת הכתף, ובשיא, כשהיא נצמדה אליי ולחשה את שמי, הרגשתי שאני נופל ונאסף באותו רגע עצמו. אחר כך נשארנו שם, שקטים, והנרות כמעט כבו.

מה שהפתיע אותי יותר מכל הוא כמה זה היה אינטימי. לא רק העור, לא רק החום, אלא הדרך שבה היא הסתכלה עליי כשהיינו קרובים, כאילו היא רואה את מי שאני באמת. בתוך הקירות האלה, הרחק מכל עין, יכולתי להיות בדיוק אני, בלי מסכות ובלי פחד מאיך זה ייראה מבחוץ.

מאז אנחנו נפגשים באותה דירה, פעם בשבועיים, לפעמים יותר. יש ערבים של תשוקה פרועה, ויש ערבים שבהם אנחנו רק שוכבים ומדברים עד חצות. ולריה הפכה עבורי להרבה יותר ממלווה. היא שותפה לסוד, מוזה, מראה שמחזירה אליי חלקים שהסתרתי שנים.

אני לא יודע לאן זה הולך, ואני גם לא בטוח שאני צריך לדעת. מה שאני יודע הוא שבין הקירות של אותה דירה דיסקרטית למדתי שאינטימיות אמיתית איננה רק קרבה של גוף, אלא הרגע שבו מישהו רואה אותך ומקבל אותך בדיוק כמו שאתה.