יומן של בחור שקט: הלילה שבו הכול השתנה

מי שרואה אותי במשרד בטוח שהוא יודע עליי הכול. משקפיים עבות, חולצה מכופתרת עד הסוף, אוזניות על הראש מהבוקר ועד הערב. אני בן עשרים ושש, מתכנת, בלי בת זוג ובלי סיפורים לספר בהפסקת הצהריים. הם בטוחים שמעולם לא נגעתי באישה, והם כמעט צודקים. כמעט. את מה שקרה באותו לילה אני כותב כאן, ביומן שאף אחד לא קורא, כי אני יודע שיש עוד גברים כמוני שמחכים בשקט לרגע אחד שישנה להם את הראש.

התשוקה תמיד הייתה שם, רק שהיא חיה אצלי בדמיון. סרטים בשעות הקטנות, פנטזיות שאף פעם לא אמרתי בקול, תמונות שרצו לי בראש לפני השינה. ידעתי מה אני רוצה, פשוט לא ידעתי איך מגיעים לשם. ואז ערב אחד, על בירה, עומר, החבר הכי ותיק שלי, סיפר לי על אישה אחת. ״היא יודעת בדיוק מה היא עושה,״ הוא אמר, ״ואין אצלה שום לחץ.״ שתקתי רגע ארוך, ואז ביקשתי ממנו רק דבר אחד: שיסדר את הפגישה באחת הדירות הדיסקרטיות שהוא מכיר בתל אביב, ושאף אחד לא יידע. גם לא היא, שזו בעצם הפעם הראשונה שלי.

שלחו לי תמונה. ישבתי מולה דקות ארוכות. אחר כך הגיעה שיחת טלפון קצרה, והקול שלה, נמוך, קצת צרוד, חייכני, נשאר איתי כל הלילה. לא שאלתי איך קוראים לה באמת. היא אמרה שאקרא לה מאיה, וזה הספיק לי. הדמיון שלי עבד שעות נוספות, אבל הפעם החלטתי שזה לא נשאר בדמיון. הפעם זה קורה, ולפי הכללים שלי.

בימים שלפני הפגישה כמעט לא ישנתי. בעבודה בהיתי במסך ולא ראיתי שורת קוד אחת. בלילות שכבתי ער ודמיינתי את הרגע שבו הדלת נפתחת, את המבט הראשון, את המגע הראשון. פחדתי שאקפא, שאגמגם, שהיא תבין מיד מי אני ומאיפה אני בא. ובכל זאת, מתחת לפחד, הייתה התרגשות עמוקה, כמעט מסחררת, של מי שעומד סוף סוף לפתוח דלת שחיכה מולה שנים.

הדירה הייתה יותר ממה שציפיתי. אורות עמומים, מיטה רחבה עם מצעים כהים, ג׳קוזי שכבר היה מלא במים חמים, ריח עדין של וניל באוויר. הסתובבתי בה כמו תייר, נגעתי בדברים, ניסיתי להירגע. ואז נשמעה דפיקה בדלת. כשפתחתי, עמדה מולי אישה גבוהה ממני, אולי מטר שמונים על העקבים, רגליים ארוכות עטופות בגרבי רשת, חצאית שחורה מבריקה, ציפורניים שחורות ושפתיים בגוון כהה שבהתחלה הפתיע אותי, ובתוך שנייה כבר לא הצלחתי להוריד ממנו את העיניים.

היא נכנסה בלי למהר, הסתכלה סביב, ואז עליי. הצעתי לה משהו לשתות, והיא רק חייכה. ״אתה יודע מה אני חושבת?״ היא שאלה. ״שהערב אתה עושה מה שאני אומרת. מסכים?״ הלב שלי דפק כמו תוף. משהו בתוכי, משהו שלא ידעתי שקיים, נדלק. הנהנתי. ״תגיד את זה,״ היא ביקשה. ״מסכים,״ אמרתי, והקול שלי רעד.

היא הובילה אותי אל המיטה, השכיבה אותי לאט, והתחילה לפתוח את הכפתורים שלי אחד אחד, כאילו יש לה את כל הזמן שבעולם. הידיים שלה היו בטוחות, חמות, והן ידעו בדיוק לאן ללכת. כשהשפתיים שלה ירדו לאורך הבטן שלי, עצמתי עיניים ושכחתי לנשום. ״תסתכל עליי,״ היא לחשה, ופקחתי. היא חייכה את החיוך הזה, של מי שנהנית מכל רגע, ואמרה: ״זו רק ההתחלה, מתוק.״

רציתי לגמור כבר אז, ונשכתי את השפה כדי לא לתת לזה לקרות. לא כך, לא כל כך מהר. היא ראתה את זה, צחקה בשקט, ושלפה מהתיק צעיף משי שחור. ״ידיים,״ אמרה. הושטתי לה אותן בלי לחשוב פעמיים, והיא קשרה אותן ברכות ובדקה שזה לא לוחץ. ״אם משהו לא בסדר, אתה אומר עצור,״ היא אמרה, ואני הנהנתי, כי שום דבר לא היה יותר בסדר מזה.

היא עלתה עליי, וכשסוף סוף הרגשתי אותה, חמה ועוטפת, משהו בתוכי נפתח. זה היה רחוק מכל מה שראיתי על מסך. ״יותר חזק,״ היא ביקשה, ואני נתתי לה את כל מה שהיה לי, בתנועה שהלכה והתעצמה, עד שהגל הגיע, ארוך, כמעט בלתי נגמר, והשאיר אותי רועד על הסדינים.

היא התרחצה, התלבשה, נישקה אותי על המצח ויצאה. נשארתי לבד, אבל זו הייתה בדידות אחרת. דירה שקטה, כוס יין אדום, חלון פתוח. לא הייתי צריך אף אחד לידי, רק את הזיכרון הזה, שמעכשיו הוא שלי. אם אתם קוראים סיפורי סקס ומחכים לרגע שלכם, תאמינו לי: הוא מגיע.