לילה של קטיפה ועשן במועדון בלונדון

הגשם הלונדוני טפטף על האבנים של סמטה צרה בסוהו, ואורות הניאון האדומים מעל הדלת השחורה השתקפו בשלוליות כמו כתמי יין. עמית, איש הייטק ישראלי שהגיע לעיר לכנס של שלושה ימים, עמד מול הכניסה וקפץ את האצבעות סביב ההזמנה המוזהבת. חבר עסקי בריטי לחש לו שזה הלילה שבו המועדון הפרטי הזה משנה את עורו. הוא לא שאל יותר מדי שאלות. הוא רק ידע שהוא רוצה להיכנס.

בפנים, האוויר היה כבד מבושם, מעשן סיגרים ומציפייה. ההמון הרגיל של ליל שישי, בנקאים בחליפות מחויטות ונשות חברה עם פנינים, התערבב עם קבוצה של פנים חדשות. נשים יפות במיוחד, בשמלות משי שנצמדו לגוף, נעו בין השולחנות בביטחון של מי שיודעות בדיוק למה הן כאן. נערות ליווי, הבין עמית, אבל לא כמו שדמיין. הן היו אלגנטיות, חכמות, משועשעות, והשליטה בערב הייתה בבירור בידיים שלהן.

מוזיקה, כוסות ומבטים

להקת ג'אז ניגנה על במה קטנה, והבס פעם עמוק בבטן. כוסות שמפניה הרימו את עצמן שוב ושוב, צחוק עלה מכל פינה, אבל מתחת לכל החגיגה רחש מתח דק, כמו חוט מתוח. מבטים ארוכים מדי נשלחו מעבר לחדר. ידיים התעכבו על מותניים. אישה אדמונית בשמלה ירוקה, שהציגה את עצמה בשם סקרלט, התיישבה ליד עמית ושאלה אותו בקול נמוך אם הוא בא רק להסתכל.

"עוד לא החלטתי," הודה. היא חייכה, הניחה כף יד על הברך שלו ואמרה שבמקום הזה יש כלל אחד בלבד: אף אחד לא עושה שום דבר שהוא לא רוצה בו באמת. כל השאר פתוח. משהו בדרך שבה אמרה את זה גרם לו להירגע ולהתלהט בבת אחת.

מאחורי הדלת השנייה

קרוב לחצות נפתחה דלת כבדה בקצה האולם, והאורחים עברו בזוגות ובשלשות לחלל פנימי מואר בנרות. ספות קטיפה עמוקות, וילונות בורדו, מראות ממוסגרות זהב. העכבות נשארו מאחור יחד עם המעילים בכניסה. סקרלט הובילה את עמית ביד, ובדרך הצטרפה אליהם עוד אישה, כהת שיער ושקטה, שנישקה אותה על הכתף ואחר כך אותו על הצוואר.

מה שקרה אחר כך נמשך שעות ונדמה כמו רגע. גופים התערבבו בקצב איטי, ידיים גילו עור חם, נשימות התחברו לנשימות. סביבם, בכל פינה, זוגות וקבוצות קטנות נבלעו באותה מערבולת חושנית, והמוזיקה המעומעמת מהאולם הראשי עטפה הכול כמו שמיכה. אף אחד לא מיהר. כל מגע נשאל ונענה במבט, וכל "כן" נלחש באוזן כמו סוד.

כשהגיע השחר

האור האפור של הבוקר הלונדוני חדר בין הווילונות והחזיר את כולם למציאות. עמית יצא אל הסמטה, עדיין שיכור מהלילה, ומצא שהעולם בחוץ לא השתנה בכלל. אבל עד הצהריים כבר התחילו השמועות. מישהו דיבר, מישהו צילם, ועיתון צהוב אחד כבר שאל בכותרת מי היו האורחים המכובדים במסיבה הסודית בסוהו.

בימים שאחרי, הלילה ההוא הפך לנושא שיחה בחוגים מסוימים. היו שהתגאו בו, והיו שהסתתרו. כמה מוניטינים התנדנדו, כמה נישואים נבחנו, ובעלי המועדון נאלצו להסביר לרשויות מה בדיוק קרה מאחורי הדלת השנייה. עמית חזר לתל אביב, ולפעמים, בלילות, הוא עדיין חושב על סקרלט ועל המשפט שלה. בין כל סיפורי הסקס שהוא שמע בחייו, זה היה הסיפור היחיד שלו, והוא עדיין לא יודע אם הוא גאה בו או רק מתגעגע.