מכתב לילה ממרחק

אהובה שלי, הלוואי שהייתי שוכב עכשיו לידך, ער לגמרי, עם כף היד שלי על העור שלך. בכל פעם שאני נזכר בפנים שלך כשאת מתעוררת, אני מבין מחדש כמה מזל נפל בחלקי. אז הלילה, כשאני רחוק ממך מאות קילומטרים, אני מבקש ממך דבר אחד: תני למילים שלי להיות הידיים שלי. תני לידיים שלך להיות שלי.

לפני הכול, קחי את הזמן. תלבשי את הפיג'מה הרכה, זו האפורה שאני אוהב, ותתמקמי במיטה שלנו, על הצד שלך. אם את צריכה לסגור תריס, להחליף חדר או להדליק נר קטן, עשי את זה. אני לא הולך לשום מקום. המכתב הזה יחכה לך בדיוק בשורה שבה עצרת. וכשתחזרי אליו, אדע שאת מוכנה.

עכשיו, כשאת שוכבת, הניחי יד אחת על הבטן. רק הניחי. תני לה לעלות ולרדת עם הנשימה. שאפי לאט, דרך האף, והחזיקי את האוויר בפנים בזמן שאת סופרת עד חמש. ואז שחררי, באיטיות, כאילו את נושפת על להבה בלי לכבות אותה. עוד פעם. פנימה, עמוק. ובחוץ, ארוך. ועוד פעם, עד שהכתפיים שלך שוקעות לתוך הכרית והלסת שלך משתחררת.

תני לנשימה למצוא את הקצב שלה. אל תכווני אותה יותר. רק הקשיבי לה, ותני למחשבות להתכנס אל כף היד שעל הבטן. את מרגישה את הבד הדק של החולצה מתחת לאצבעות? את המשקל של היד, החום הקטן שהיא יוצרת? עכשיו דמייני שאני שוכב לצידך, ושהיד הזו היא שלי. שאני נושם איתך, באותו קצב.

דמייני את השפתיים שלי ליד האוזן שלך, נוגעות בתנוך כמעט בלי לגעת. אחר כך יורדות לאט אל הצוואר, אל הנקודה הרכה שמתחת ללסת, ממשיכות אל קו הכתף. דמייני את הלחי שלי מתחככת בלחי שלך, ואותך מסובבת קצת את הראש, בדיוק מספיק כדי שהפה שלי ימצא את שלך. השפתיים נוגעות, נפרדות, חוזרות. והנשיקה מתעמקת, הולכת ונעשית חמה ורעבה.

תני לראש שלך להתמלא בי. ועכשיו היד שלך, שהיא היד שלי, מתחילה לנוע. היא מטפסת מהבטן כלפי מעלה, לאט, עד שהיא נוגעת בקימור התחתון של השד. דרך הבד. בלי למהר. תני לכף היד לאסוף אותו, ללחוץ ברוך, לעסות במעגלים קטנים. את מרגישה איך הגוף שלך עונה, איך משהו מתקשה ומתעורר תחת כף היד? תני לאגודל לשרטט עיגול סביבו, שוב ושוב. אוי, כמה הייתי רוצה להיות שם עכשיו. זה נעים לך?

כשתרצי, הורידי את היד אל הירך. גלשי איתה עד הברך, ואז עלי חזרה, לאט, לאורך הירך, מעל הבטן, ועד הלב. דמייני שזו כף היד שלי שעוברת עלייך כמו גל. ואז עברי אל הצד השני, ותני לו את אותה תשומת לב, את אותה סבלנות.

עכשיו הניחי את היד נמוך על הבטן, ממש מעל קו המכנסיים, והשאירי אותה שם. ציירי עיגולים איטיים בקצות האצבעות, על הבד. אחר כך תני ליד לגלוש אל הצד הפנימי של הירך, ללטף דרך הפיג'מה, ולהתקרב בהדרגה, סנטימטר אחרי סנטימטר, אל המקום שבו החום מתרכז. גע שם בעדינות. אצבע אחת, אולי שתיים. לחצי, ציירי, ותני לראש להאמין שזו אני שמלטף אותך, לאט, בלי שום כוונה לסיים מהר.

את זוכרת את הלילה ההוא בצפון, בצימר עם האח המעשנת, כשהגשם הכה בגג ולא יצאנו מהמיטה עד הצהריים? כך אני רוצה שתרגישי עכשיו. בלי שעון, בלי טלפון שמזמזם, בלי שום דבר שקורא לך החוצה מהגוף שלך. רק החום שמתפשט, והידיעה שמישהו רחוק חושב עלייך בדיוק ברגע הזה, וכל כולו איתך.

ועכשיו, לפני שזה נעשה גדול מדי, עצרי. אני יודע שאת לא רוצה. עצרי בכל זאת, ונשמי. הציפייה היא חלק מהמתנה. הרגישי איך הגוף ממשיך לפעום גם בלי מגע, איך העור מבקש עוד, איך כל נשימה נעשית כבדה ומתוקה יותר. תני לגעגוע הזה להתמלא עד הסוף. אני מבטיח לך שהוא שווה את זה, ושכשתחזרי לגעת, כל תחושה תהיה חדה פי שניים.

כשתהיי מוכנה, או כשלא תוכלי יותר להתאפק, החליקי את היד מתחת לחולצה. את מרגישה כמה העור שלך חם? כמה הוא רך? אספי את השד בכף היד, שחקי, לחצי, עשי בדיוק מה שנעים לך. ואז דמייני אותי יורד לאורך הגוף שלך, אוחז במותני המכנסיים ומושך אותם לאט מטה. או שאת עושה את זה בעצמך, בשבילי.

תני לאצבעות להחליק פנימה, לחקור, למצוא את הנקודות שאת מכירה הכי טוב. לאט. אין לאן למהר. רק את ואני, והלילה. תני לעונג לטפס בך כמו מים שעולים, טיפה אחרי טיפה, ותני לעצמך להתמסר אליו. דמייני שאלה האצבעות שלי, שאני יודע בדיוק מה את צריכה. המשיכי. אל תעצרי עכשיו. תני לו להגיע, לשטוף אותך מבפנים ועד קצות האצבעות.

אל תתביישי בקולות שיוצאים ממך, ואל תבלעי אותם. אני רוצה לדמיין כל אחד מהם. אני רוצה לדמיין את הגב שלך מתקשת, את האצבעות של היד השנייה נאחזות בסדין, את הראש שלך נזרק לאחור על הכרית שעוד שומרת את הריח שלי. זה הרגע שלך, רק שלך, ואני רק מחזיק אותך בתוכו מרחוק, כמו שמחזיקים מישהו שקופץ למים.

ואחר כך, נשמי שוב. פנימה, לאט. החוצה, עוד יותר לאט. תני ללב להאט, לגוף לנוח בתוך החום שנשאר. פשוט תהיי. את כל כך יפה כרגע, ומגיע לך כל רגע של העונג הזה, וכל רגע של הזוהר שאחריו. אני אולי רחוק, אבל אני אוהב אותך, כל סנטימטר ממך, וסופר את הימים עד שאוכל להחליף את המילים האלה בידיים אמיתיות.