אורית והדירה שאף אחד לא מכיר

ניר תמיד ידע לספר סיפורים, אבל את הסיפור על הדירות ההן הוא סיפר אחרת. בקול נמוך, עם חיוך של מי שמחזיק בסוד. “דירות קסם,” הוא קרא להן, דירות דיסקרטיות שאיש כמעט לא שמע עליהן, מקומות שבהם הזמן נעצר והדלת ננעלת מאחוריך. “ויש שם בחורות?” שאלתי, חצי בצחוק. הוא רק הרים גבה. “יש שם כל מה שתרצה, תאמין לי.”

המחשבה לא עזבה אותי. דמיינתי את עצמי פותח דלת לחדר זר, בלי שאיש בעולם יודע איפה אני. הרעיון לבדו הצית בי משהו, טעם מתוק ומסוכן שהתפשט בגוף כולו. ידעתי שאני חייב לנסות, ושאני רוצה לעשות את זה עם מישהי שמבינה בדיוק מה זה אומר.

את אורית הכרתי באתר הכרויות. מההודעה הראשונה היה ברור לשנינו לאן זה הולך, והכנות הזו הייתה משחררת. היא כתבה שהיא פתוחה לכל דבר, שאולי היא מחפשת קשר ואולי לא, ושזה בכלל לא העניין כרגע. התכתבנו כמה ערבים, ובכל הודעה שלה הרגשתי את החום עולה, מילה אחר מילה, רמז אחר רמז. ניר, כששמע, כבר שלח לי כתובת. “יש שם ג׳קוזי, לפעמים אפילו בריכה קטנה,” הוא אמר, “אבל בעיקר זו דירה רגילה ושקטה. אין לך ממה לחשוש. זה הרגע שלך.”

נפגשנו קודם בבר קטן. אורית הגיעה עם שיער אסוף למחצה, קווצות נופלות על הצוואר, ועיניים מלוכסנות ומהפנטות שלא הצלחתי להפסיק להביט בהן. האיפור שלה היה עדין, כמעט בלתי נראה, חוץ משפתון אדום עמוק שמשך את כל תשומת הלב שלי. תפסתי את עצמי שוקע בדמיונות, רואה את השפתיים האלה נעות לאט, מרגיש כמעט את המגע שלהן על העור.

“אתה פה איתי?” היא שאלה פתאום, והחזירה אותי לשולחן. חייכתי במבוכה, והיא הבינה הכול. “אתה חושב על מה שאני חושבת?” לחשה, עם ניצוץ שובב בעיניים. “יש לי רעיון למקום שבו אף אחד לא יפריע לנו,” עניתי. היא הקדימה אותי: “דירה דיסקרטית?” צחקתי. “נראה שאנחנו כבר מסכימים על הדבר החשוב.”

הדירה הייתה מרוהטת בטוב טעם, אור רך, וילונות כבדים ומראה גדולה מול המיטה. אורית חלצה את נעליה ונשכבה על הסדין בתנועה אחת רכה. בלי למהר, היא התחילה לפתוח את כפתורי החולצה האדומה, אחד אחרי השני, ואז החליקה יד מתחת לבד של המכנסיים וליטפה את עצמה, עיניה נעולות בעיניי.

“את בלי תחתונים?” שאלתי, והקול שלי נסדק. היא רק חייכה. ניגשתי אליה, הסטתי בעדינות את ידה והנחתי את ידי במקומה. העור שלה היה חלק וחם, והיא נשמה עמוק תחת אצבעותיי. בזמן שליטפתי אותה, ידה מצאה את דרכה אליי, פתחה את החגורה ואחזה בי בביטחון. “אתה מוכן בשבילי,” לחשה, ובלי לשאול רכנה מעליי ולקחה אותי אל שפתיה האדומות. נשענתי לאחור והתמסרתי. היא עשתה את זה באיטיות מכשפת, עמוק ובהנאה גלויה, כאילו זה מה שחיכתה לו כל הערב.

אחרי זמן מה החזרתי לה את הטובה. השכבתי אותה על הגב, פתחתי בעדינות את ירכיה, ונשקתי לה לאט, מטפס אל המקום הרגיש ביותר. הטעם שלה, האנחות שלה, הדרך שבה אצבעותיה ננעצו בשערי, כל אלה הטריפו אותי. עליתי לאורך גופה, נשקתי לשדיה, לצוואר, לשפתיים, ואז נכנסתי אליה בתנועה אחת עמוקה.

היא הייתה צרה וחמה, וידיה אחזו בישבני ומשכו אותי פנימה. “את מרגישה אותי?” שאלתי. היא צחקה בשקט ונשקה לי. “תפסיק לדבר,” לחשה, “ותמשיך.” המשכתי. סובבתי אותה אל המראה, כך ששנינו יכולנו לראות הכול. היא ביקשה אותי בכל דרך אפשרית, הדריכה אותי בעדינות, ואני נעניתי לכל בקשה שלה, לאט ובזהירות, בזמן שידי מלטפת אותה מלפנים. האורגזמות שלה הגיעו בגלים, אחת אחרי השנייה, עד שגם אני לא יכולתי עוד והשתחררתי בצעקה עמומה.

אחר כך שכבנו מחובקים, נושמים, מעשנים סיגריה אחת משותפת. אורית העבירה אצבע על החזה שלי וליטפה את צווארי בשפתיה. “נו,” שאלתי, “הופכים את זה למנהג?” היא חייכה אליי חיוך ארוך. “אתה יכול להיות בטוח בזה.” ידעתי שזה אחד מאותם סיפורי סקס ישראליים שעוד אספר לעצמי בשקט, בלילות, עוד הרבה שנים.