הגל שקטע אותנו

שלום לכולם, הנה זיכרון אחד שאני שומרת קרוב ללב, ואני מקווה שתאהבו אותו כמו שאני אוהבת. לפני כמה ימים הוא צף לי פתאום בראש, אבל לאסף, בן הזוג שלי, הוא כבר לא היה. בשנים שבהן התאגרף ושיחק כדורסל הוא ספג כמה מכות חזקות בראש, ויש דברים שנשמטים לו. אז ישבתי מולו במטבח וסיפרתי לו על היום שבו כמעט עשינו אהבה בתוך הים. זה היה ספונטני, פרוע ונפלא, וכמו הרבה רגעים איתו, זה נגמר בצחוק שכאב לנו בצלעות.

היינו בחוף בצהרי יום קיץ. אני משוגעת על הים, אז נכנסתי לבד ושחיתי עם הגלים, בזמן שאסף צפה בי מהחול. ואז ראיתי אותו קם ונכנס למים. הוא לא בנוי כמו מפתח גוף מנופח, אלא כמו ספורטאי אמיתי, כתפיים רחבות, בטן שטוחה, תנועה רכה של חיה. כשראיתי אותו מתקרב, יצאתי אל המים הרדודים לקראתו.

יש תנועה אחת שאני יודעת שמוציאה אותו מדעתו. נעמדתי מולו, התכופפתי קדימה, הוצאתי את הישבן לאחור ונתתי לו מבט ארוך אל מחשוף בגד הים, זה הכחול שהוא כל כך אוהב. העיניים שלו התכהו בדיוק כמו שקיוויתי, והוא המשיך להתקדם עד שעמד מולי, במקום שבו המים בקושי ליטפו את הברכיים.

הנחתי כפות ידיים על החזה שלו ועל הבטן. העור שלו בגוון קרמל חם גם בחורף, ובקיץ הוא נעשה כהה ועמוק. רציתי ללקק ממנו את המלח. נישקתי את הצלקת הקטנה שיש לו מעל הטבור, ואז הורדתי יד אל מכנסי הים והרגשתי כמה הוא כבר רוצה אותי. החזקתי את הידיים שלו והנחתי אותן עליי. הוא הזיז את בגד הים הצידה, בדיוק מספיק, והאצבע שלו מצאה את המרכז שלי. הוא הוריד את המכנסיים, ואני הרגשתי אותו רועד אליי.

ובדיוק כשהכול התחיל לבעור, הגיע הגל. גל מפלצתי, מהסוג שלא רואים מגיע. המים הקרים נכנסו לנו לאף, העיפו אותנו מהרגליים וגלגלו אותנו לכיוון החוף. מצאנו את עצמנו על החול, משתעלים, חצי עירומים, נאחזים זה בזה. ניסיתי בכל הכוח לכסות את החלקים שלו שכל החוף כבר לא היה צריך לראות, והדמעות שלנו מצחוק התערבבו במי הים. זו הפעם היחידה שהגענו קרוב כל כך לאהבה בתוך הים. התחלנו, אבל לטבע היו תוכניות משלו. ועד היום, כשאני רואה גל גבוה מתקרב, אני נזכרת במבט המבוהל והמשועשע שלו כשחיפש את המכנסיים בין הקצף, ומתחילה לצחוק בלי שאף אחד סביבי מבין למה.

אחר כך יצאנו להליכה לאורך החוף, ומשם לבית קפה קטן ליד אחת הדירות הדיסקרטיות שמשכירים שם לזוגות. שם, הרחק מהגלים, דאגתי שהוא יקבל את כל מה שהים לקח לו. אבל הרגעים ההם, בתוך המים, נשארו מהאהובים עליי, ואני שמחה שחלקתם אותם איתי. ואסף? כשסיימתי לספר, הוא שתק רגע, ואז שאל מתי בפעם הבאה נוסעים לים.