הדס מההפגנה, והסוד שגילתה לי במיטה

״אח,״ נאנח יונתן, והעיניים שלו נעצמו מעצמן. הדס רכבה עליו בתנועות רחבות ופראיות, הראש שלה נזרק לאחור והתלתלים הכהים שלה ריקדו על כתפיה. הוא הרגיש אותה נסגרת עליו, חמה ורכה, עד שלא יכול היה להחזיק עוד ונשבר בתוכה, בפעם הראשונה של אותו לילה. רק אתמול הוא אפילו לא ידע שהיא קיימת.

הם נפגשו בהפגנה של אגודת הסטודנטים נגד יוקר המחיה, בכיכר הומה מול העירייה. היא עמדה על ספסל, עם שלט מקרטון שכתבה בטוש אדום, וצעקה סיסמאות בקול שלא התאים לגוף הקטן שלה. משהו בלהט הזה, בתלתלים שהתבדרו ברוח ובעיניים הבוערות, משך אותו אליה כמו מגנט. הוא הציע לה מים, היא הציעה לו חצי מהשלט, ומשם הדרך לבר הסמוך, ואחר כך לדירה שלו, הייתה קצרה להפליא. כל הלילה הם התעלסו כאילו העולם עומד להיגמר, והוא אפילו לא טרח לשאול לשמה. מספיק היה לו לדעת שהיא כאן, בזרועותיו.

כשהנשימות נרגעו, הם שכבו זה לצד זו, מזיעים, הסדין מקופל לרגליהם. רק אז שאל לשמה, והיא צחקה. ״הדס.״ היא סיפרה לו על לימודי הפסיכולוגיה, על התזה שהיא כותבת, ועל החלום לפתוח קליניקה משלה, באותו להט בדיוק שבו צעקה בכיכר. ״ואיך את מסתדרת עם כל זה?״ שאל. ״שכר דירה, לימודים, הכול. את עובדת?״

״אני נערת ליווי,״ ענתה בפשטות, כאילו אמרה שהיא מלצרית.

הוא השתתק. לזה הוא לא ציפה. אבל הצחוק המתגלגל שלה, למראה הפרצוף ההמום שלו, שלח צמרמורת חמה לאורך הגב שלו. במקום להירתע, הוא הרגיש את התשוקה מתעוררת מחדש. הוא התרומם ונשען מעליה, והיא פתחה אליו את רגליה בהזמנה שקטה, מושכת אותו אליה לאט. ״רק שתדע,״ לחשה באוזנו בחיוך, ״הפעם זה על חשבונך.״

״שווה כל שקל,״ ענה, ונכנס אליה ברעב שלא הכיר בעצמו. הוא הרגיש את החום שלה עוטף אותו, והיא נשכה את השפה כדי לא לצעוק. ואז, באותה פתאומיות, יצא ממנה והפך אותה בעדינות על הבטן. היא הרימה אליו את האגן, מסתכלת עליו מעבר לכתף, ובמבט אחד אמרה לו שהיא רוצה עוד. הוא שאל בלחישה, והיא הנהנה. הוא נכנס אליה מאחור, לאט, מרגיש כל סנטימטר.

הסטודנטית הלוהטת מהכיכר, זו שצעקה על צדק חברתי, הייתה עכשיו מתחתיו, גונחת את שמו. מעולם לא חווה עוצמה כזו. הוא אחז בתלתלים שלה ברכות, נשם בכבדות, ואחר כך חזר אליה מלפנים, מגביר את הקצב, עמוק יותר ומהר יותר. ״אני מגיע,״ גנח, והיא הצמידה אותו אליה ברגליה, רועדת ונסגרת סביבו כשגם היא הגיעה, יחד איתו, בצעקה אחת ארוכה.

הלב שלו עוד דפק בפראות כשהיא נשכבה על החזה שלו, מעבירה אצבע איטית על הבטן שלו, כמו מציירת מפה. היא אמרה שהיא לא מספרת לכל אחד, ושמשהו בו גרם לה לרצות להיות כנה. הוא נישק את הרקה שלה ולא אמר דבר.

אחר כך שכבו בשקט. ״אז,״ אמרה, ״נתראה בהפגנה הבאה?״ הוא חייך. ״ואחריה.״