הלילה שבו אורי נכנס הביתה

לאורי נמאס מעצמו. נמאס לו מהמסכה, מהחיוך המאולץ בדייטים עם בחורות שחברים הכירו לו, מהשקר הקטן שחזר על עצמו בכל ארוחת שישי. כבר שנים הוא ידע מה הלב שלו רוצה, ולמי הגוף שלו נמשך, אבל הנורמה הייתה חזקה ממנו. עד אותו ערב חמישי שבו עמד מול המראה, סידר את החולצה השחורה והחליט: הלילה הוא הולך למועדון גייז, ולא משנה מה, הלילה הוא יהיה מי שהוא.

הוא הזמין מונית לצד השני של העיר, לרחוב של מועדונים שעליו שמע מחברים בקהילה, מספיק רחוק כדי ששום מכר לא יראה אותו נכנס. כשעבר את הסלקטור ואת הווילון הכבד, נשימתו נעצרה. אורות סגולים, מוזיקה שפועמת ברצפה, ומאות גברים, יפים, משוחררים, צוחקים. אורי נעמד בצד, לגם מהוודקה ונתן לאווירה לחלחל אליו לאט, ואז, בלי להבין איך, מצא את עצמו על הרחבה, רוקד לבד בעיניים עצומות.

כעבור כמה שירים הרגיש גוף נצמד אליו מאחור, חם, בטוח, נע איתו בדיוק בקצב. הוא הרגיש את התשוקה של הזר נלחצת אליו, והגוף שלו נענה מיד. מוזר, חשב, שאין שום מבוכה, רק תחושה שהכול סוף סוף במקום. הוא הסתובב, סקרן לראות מי מעז, ומולו עמד גבר בלונדיני, גבוה ממנו בראש, עם כתפיים של שחיין וחיוך שובב. ״אסף,״ צעק לו באוזן מעל המוזיקה. הם המשיכו לרקוד עוד חצי שעה, צמודים, הידיים מטיילות, הנשימות מתערבבות.

״בוא אליי,״ אמר אסף, ואורי ענה כן עוד לפני שהשאלה הסתיימה. הוא ידע שהלילה הזה הוא היציאה שלו מהארון, גם אם רק מול אדם אחד. הדלת נסגרה מאחוריהם והם התנפלו זה על זה, לשונות כרוכות, ידיים קורעות כפתורים. הבגדים נשרו בשביל ארוך עד חדר השינה, ואורי רעד, מהתרגשות ומציפייה. כשראה את אסף עירום, התשוקה שלו התגברה עוד, והוא כרע על ברכיו ולקח אותו אל פיו בלהט שלא ידע שיש בו. הגניחות של אסף נשמעו לו כמו מוזיקה, והוא הגביר את הקצב.

בשלב מסוים אסף כבר לא החזיק מעמד. הוא הרים את אורי, השכיב אותו על הבטן ומשך אותו בעדינות אל הברכיים. ״תגיד לי אם להאט,״ לחש. אורי הנהן. כשאסף נכנס אליו, הכאב הראשון עצר לו את הנשימה, ואסף עצר יחד איתו, מחכה, מנשק לו את העורף. לאט הכאב התפוגג והתחלף בחום מתוק שהתפשט בכל הגוף, ואורי מצא את עצמו נאנח, מבקש עוד.

הם נעו יחד דקות ארוכות, בקצב שהלך והתגבר, עד ששניהם הגיעו לשיא כמעט באותו רגע. אחר כך שכבו מחובקים, מתנשפים, והאור הכתום של פנס הרחוב נכנס בין התריסים. אורי חייך לתקרה. הוא לא הרגיש שהוא יצא מהארון. הוא הרגיש שהוא סוף סוף נכנס הביתה.

בבוקר, כשאסף עוד ישן, אורי שלח לעצמו הודעה בטלפון, כדי לא לשכוח: ״היום התחלתי.״