הלילה שבו איתי הפסיק לפחד

האורות של העיר נפרשו מתחת לחלון הקומה השתים עשרה כמו שטיח של גחלים, ואיתי עמד מולם עם כוס מים שלא העז לשתות ממנה. הוא היה בן עשרים וחמש, מהנדס תוכנה שעבד יותר מדי ודיבר פחות מדי, ועד הלילה הזה מעולם לא שכב עם אישה. שנים של מבוכה, של פנטזיות שנשארו בראש, של דייטים שנגמרו בלחיצת יד, הביאו אותו להחלטה שהפחידה אותו יותר מכל ראיון עבודה. הוא הזמין נערת ליווי, וחיכה.

הדפיקה בדלת הייתה רכה, כמעט מתנצלת. כשפתח, עמדה מולו מאיה, בת עשרים ושמונה, שיער ערמוני שנאסף ברישול מעל עורף חשוף, עיניים בצבע דבש ושמלה כחולה כהה שנצמדה לגופה כמו נשימה. היא לא נראתה כמו אף אחת מהתמונות שדמיין. היא נראתה אמיתית, חמה, ומעט משועשעת.

"ערב טוב, איתי," אמרה, ונכנסה כאילו כבר הייתה כאן. "אתה נראה כמו מי שעומד לקפוץ ממצנח. זה בסדר גמור. אנחנו לא ממהרים לשום מקום."

הם ישבו על הספה הקטנה ליד החלון, והיא שאלה עליו. על העבודה, על העיר שבה גדל, על הספר שהיה מונח על השידה. היא צחקה מהבדיחות הגרועות שלו בצחוק שנשמע כן, ולאט לאט הכתפיים שלו ירדו מהאוזניים. כשהניחה את כף ידה על ברכו, הוא הרגיש את המגע הזה בכל הגוף, כמו זרם שעובר בחוטים שמעולם לא חוברו. היא הביטה בו ושאלה בשקט: "אתה רוצה?" והוא אמר כן.

"אז נעשה את זה לאט," לחשה, וקמה, מושיטה לו יד. "סקס זה לא מבחן. זה שיחה בלי מילים."

ליד המיטה היא פתחה את הרוכסן בגבה והניחה לשמלה לגלוש לרצפה. תחרה שחורה, עור חלק, קימורים שהאור הרך של המנורה ליטף בעדינות. איתי התפשט בידיים רועדות, מסמיק עד שורשי השיער, אבל היא רק חייכה, חיוך שאמר שהכול בסדר, שהוא בדיוק כמו שצריך. היא כרעה מולו, והחום של פיה הפיל ממנו את כל המחשבות. הוא נאנח, אחז ברכות בשערה, ועצם עיניים.

אחר כך היא משכה אותו אל המיטה ולקחה את ידו אל גופה. "תרגיש," ביקשה, "תלמד אותי." הוא גילה אותה לאט, את המקומות שבהם הנשימה שלה נשברה, את הרטיבות החמה, את הקול הקטן שיצא ממנה כשמצא את הנקודה הנכונה. היא שלפה קונדום מהתיק, הלבישה אותו עליו בתנועה אחת בטוחה, ואז ירדה עליו לאט, כל כך לאט שהוא הרגיש כל רגע ורגע.

העולם הצטמצם לקצב של הירכיים שלה, לשיער שנפל על פניו, לנשיקות שהפכו עמוקות יותר. הוא אחז במותניה, דחף אליה, והיא האיצה, מסובבת את האגן במעגלים שהוציאו ממנו קולות שלא הכיר. ואז היא התהפכה, הזמינה אותו מאחוריה, ואמרה לו לא לפחד. הוא לא פחד. הוא התמסר, והחדר התמלא בנשימות ובזיעה, עד שהגוף שלה רעד מתחתיו בגל ארוך, והוא נסחף אחריה בעוצמה שכמעט הפחידה אותו.

הם שכבו זה לצד זו, מתנשמים, והיא ציירה עיגולים קטנים על החזה שלו. "זו הייתה הפעם הראשונה שלך?" שאלה. הוא הנהן. "לא חשבתי שזה ירגיש כל כך… אמיתי."

בסיבוב השני הוא כבר הוביל. הם עשו את זה פנים אל פנים, לאט, עיניים פקוחות, והוא גילה שהוא יכול לשלוט בקצב ולהביא אותה שוב לקצה. כשהיא נאנחה את שמו, הוא הרגיש שמשהו בתוכו נפתח.

לפני שהלכה, מאיה התלבשה ונישקה אותו על הלחי. "סקס עם נערת ליווי הוא רק התחלה," אמרה. "הדבר האמיתי משתפר עם הזמן. תן לעצמך לחיות." הדלת נסגרה, ואיתי נשאר מול החלון, מול העיר הבוערת, עם חיוך שלא ירד ממנו עד הבוקר.