הפגישה שלא הגיעה לחדר

שלום לכולם. קוראים לי יואב, ומה שאני רוצה לספר כאן הוא לא סיפור כיבוש. זה סיפור של גבר אחד שעמד על סף משהו ולא עבר אותו, ועד היום לא בטוח אם זה היה פחד או חוכמה. במשך שנים הרגשתי שאני פשוט לא בנוי למערכות יחסים: ניסיונות כושלים, שיחות שנתקעות באמצע, ערבים שנגמרו בשקט מביך מול צלחת ריקה. בסוף התחלתי לחשוב על נערת ליווי כעל פתרון, דרך לחוות קרבה בלי ההימור הכואב.

במשך תקופה ארוכה רק הסתכלתי. גללתי פרופילים, קראתי תיאורים, סגרתי את המסך ופתחתי אותו שוב. רק בשנה האחרונה מצאתי אומץ ונפגשתי, בסך הכול, עם שתי נערות ליווי. באף אחת מהפגישות לא קרה דבר. עם השנייה זה כבר היה קרוב, קרוב מאוד, ועליה אני רוצה לכתוב. ומה שגיליתי בשיחות עם שתיהן הוא שאין דבר כזה "נערת ליווי" אחת. לכל אחת קול משלה, הומור משלה וצלקות משלה.

לפני שנפגשנו התכתבנו יותר מדי. הודעות ארוכות, הסברים, שאלות שלא היה בהן שום צורך, כאילו ניסיתי לדחות את הרגע. כשסוף סוף ישבנו בבית קפה, זה הרגיש כמו מפגש של שני חברים ותיקים, ואולי זו בדיוק הייתה הבעיה. סיפרתי לה דברים על עצמי שלא תכננתי לספר לאף אחד, מתוך נימוס או מתוך בדידות, אני כבר לא יודע. וכל הזמן הרגשתי עיניים עליי: אנשים שעברו ליד והביטו, מלצר שחייך חיוך שנראה לי יודע. אולי דמיינתי, ואולי לא.

והיא, היא הייתה מרתקת. היו לה הרגלים קטנים שהוציאו אותי מדעתי, הדרך שבה הקישה בציפורניים על השולחן, הצחוק שהגיע תמיד רגע אחד מוקדם מדי. אבל היא הייתה כנה, כנה בצורה שכמעט כאבה. היו רגעים שבהם ראיתי בה צל, משהו כבד מהעבר שהיא לא שמה לב שהיא חושפת. ולצד הצל הזה הייתה בה אנרגיה מינית גלויה וחופשייה לגמרי, שהציתה אותי והבהילה אותי באותה מידה. כשהיא רכנה קדימה והבושם שלה הגיע אליי, הרגשתי את הדופק בגרון.

כמעט ולא היה לי ניסיון עם נשים, וככל שהשיחה התארכה, הגוף שלי רק התכווץ. כשנשארה בערך חצי שעה, היא הניחה יד חמה על היד שלי והציעה, בשקט ובלי שום לחץ, שנעלה לחדר שלה. סירבתי בנימוס, עם לב שדופק כמו תוף. היא לא נעלבה. היא רק חייכה ואמרה שאולי ביום אחר נוכל לנסות שוב. לא הבטחתי לה כלום, וגם לעצמי לא.

אני לא יודע בדיוק מה לקחתי מהיום ההוא. אבל משהו בי השתנה ביחס לנשים שעובדות במקצוע הזה, גם כלפיה וגם כלפי הראשונה. יש להן פגמים, כמו לכולנו, ותפיסות עולם שונות משלי. חלקן נושאות את העבר על העור, בקעקועים, וחלקן נושאות אותו מבפנים. ובכל זאת, הן נאחזות בעקשנות במשהו שנותן לחייהן משמעות. ובעיניי, הלב שלהן נשאר נקי, גם אם הדרך שלהן מתפתלת. לפעמים סיפורי סקס אמיתיים הם דווקא הסיפורים שבהם הדלת נשארה סגורה.