יום הולדת בצהריים: המתנה שהאקסית הביאה

זה קרה באמצע יום שלישי אפור, ביום ההולדת שלי, כשלא ציפיתי לשום דבר מלבד עוגה במשרד ושיחה מאמא. ענבל, שהייתה פעם בת הזוג שלי, לחשה לחברים המשותפים שלנו שהיא מכינה לי משהו מיוחד, ואף אחד מהם לא הסגיר את הסוד. היא שלחה לי כתובת של דירה בצפון העיר וכתבה רק מילה אחת: תבוא. כשפתחתי את הדלת, היא עמדה שם, ולידה אישה שלא הכרתי, עם עיניים כהות וחיוך שמסוגל לעצור תנועה.

האישה הציגה את עצמה כוולריה, וענבל הסבירה בשקט שהיא נערת ליווי, מאותו שירות דיסקרטי ששמעתי עליו פעם מזמן ולא העזתי לנסות. ענבל ואני נפרדנו לפני שנתיים, אבל מעולם לא באמת התרחקנו. ביום יום אנחנו מתווכחים על כל דבר, במיטה אנחנו מבינים זה את זה בלי מילה. והיא ידעה בדיוק מה אני חולם עליו בשקט.

שלושתנו ישבנו לרגע בסלון, כוסות יין ביד, והאוויר נעשה סמיך כמעט מיד. ולריה הניחה את הכוס, קמה בתנועה איטית ופתחה את הכפתורים של השמלה שלה אחד אחרי השני. ענבל הצטרפה אליה, ותוך דקה שתיהן עמדו מולי בלי דבר, והחדר כולו נעצר. ולריה התחילה להפשיט אותי בעדינות, בזמן שענבל התקרבה ונישקה אותי באותן נשיקות רטובות וארוכות שאני זוכר מהלילות שלנו. כל נשיקה שלה החזירה אותי אחורה בזמן.

ענבל התחככה בי, ידיה מוצאות כל מקום שהיא מכירה בעל פה. זה הקסם של מישהי שגופך זוכר אותה גם כשהלב כבר המשיך הלאה. היא ליטפה, נישקה, ירדה לאט לאורך הבטן שלי, ואני החזרתי לה נשיקה אחרי נשיקה. ולריה צפתה בנו כמה רגעים בחיוך, ואז הצטרפה.

כל השרירים בגוף שלי נדרכו למגע של שתיהן. ולריה הניחה כף יד על החזה שלי, דחפה אותי בעדינות לאחור על הספה והתיישבה עליי, משלבת את הירכיים שלה בירכיים שלי. היא נעה בקצב שהלך והתגבר, בטוחה בעצמה לגמרי, ואני נשמתי בכבדות. ענבל לא הפסיקה לנשק אותי, העיניים שלה לא זזו מהפנים שלי לרגע, והמבט הזה, שלה, הצית בי משהו שלא ידעתי שעוד קיים.

הרגשתי איך הגל מתקרב, ולריה קראה אותו לפני והאטה, נתנה לו להירגע, ואז בנתה אותו מחדש. ענבל, שאולי קנאה מעט ואולי פשוט רצתה את החלק שלה, משכה אותי אליה ופינקה אותי בפה בהנאה שלא ניסתה להסתיר. משם כבר לא הייתה דרך חזרה, והשיא הגיע עמוק ורועד, כזה ששוטף אותך לגמרי.

אחר כך שכבנו שלושתנו על השטיח, הנשימות מתיישרות לאט. שתיהן הביטו בי, וענבל שאלה בחיוך עקום מה איתן. ביקשתי דקה אחת לנוח, הבטחתי שהפעם השיא שייך להן, וכבר האצבעות שלי התחילו לטייל לאט על העור החלק של הירכיים שלהן. זה היה יום ההולדת היפה ביותר שהיה לי, וסיפור אירוטי שאני שומר רק לעצמי.

בערב, כשחזרתי הביתה, מצאתי בתיק פתק קטן בכתב היד של ענבל: מזל טוב, ותזכור שאני עדיין מכירה אותך הכי טוב.