מהיומן שלי: הלילה עם עדן

יש לילות שמשנים משהו בתוכך, ואני יודע בדיוק מתי היה הלילה שלי. מי שלא חווה את זה לא יבין, ומי שכן, יודע על מה אני מדבר: הפעם הראשונה שלי עם אישה טרנסית. היה בה הכול בבת אחת, עוצמה וביטחון שלא פגשתי אצל אף אחת, ולצידם רכות ונשיות שהמיסו אותי מהשנייה הראשונה.

חבר טוב סיפר לי עליה, ואני, שתמיד הייתי סקרן, החלטתי ללכת על זה עד הסוף. עדן חיכתה לי בחדר השינה באור עמום, ולא הייתי צריך להתאמץ בכלל. היא הביטה בי, הניעה אצבע אחת לאט, והזמינה אותי אליה בלי מילה.

אני זוכר את הדקות שלפני, במדרגות של הבניין, כשהלב שלי דפק מהר מדי והמחשבות התרוצצו. מה אגיד לה, מה אם אתבלבל, מה אם זה ירגיש לא נכון. אבל ברגע שהדלת נפתחה והיא חייכה אליי, כל השאלות נמסו. היא לבשה חלוק משי שחור, השיער הכהה שלה נשפך על הכתפיים, והבושם שלה מילא את המסדרון. היא אחזה בידי והובילה אותי פנימה, כאילו חיכתה לי כל הערב.

היא לא שאלה הרבה ולא היססה. ידיה ידעו מה הן רוצות, נגעו בי בתעוזה שגרמה לנשימה שלי להיעצר. אהבתי את זה. אהבתי שהיא לוקחת את מה שהיא רוצה, ונותנת לי להרגיש רצוי.

הדיבורים היו מיותרים. הכול זרם בטבעיות מפתיעה: הנשיקה הראשונה, הארוכה, הלשונות שמצאו זו את זו, הטעם המתוק שלה. הפנים היפות שלה, הקו העדין של הלסת, העור החלק, כל אלה נחרטו בי. זו הייתה הפעם הראשונה, ובכל זאת הרגשתי כאילו אני מכיר אותה שנים.

היא חיבקה אותי, הצמידה אותי אליה, ואני הרגשתי את לשונה מתפתלת לאורך אוזני, נשיקות חמות על הצוואר, ריח של בושם ועור שהתמזגו לאחד. אולי לא כל חלק בה דמה למה שהכרתי, אבל זה פשוט לא שינה דבר. היא הייתה מושלמת בעיניי.

כשכבר לא יכולתי להתאפק, הפכתי אותה בעדינות על בטנה. היא הביטה בי מעבר לכתף ולחשה "כן, ככה". נכנסתי אליה לאט, אחר כך חזק יותר, אוחז בשיערה ומושך אותו לאחור כשהיא מבקשת עוד. הצוואר החשוף שלה היה מול שפתיי, ונישקתי אותו שוב ושוב בעוד גופינו נעים יחד בקצב פראי, הולך ומתגבר.

הגעתי לשיא בעוצמה שלא הכרתי, כל גופי רועד. נשכבתי עליה, והיא פשוט נתנה לי להישאר שם, בתוכה, עטוף בה, עד שהרעד שקע והנשימות שלנו נרגעו.

אחר כך היא הדליקה סיגריה והעבירה לי אותה. עישנו בשקט, נהנים מהרגע של אחרי, מהשקט שאין בו שום צורך במילים. התלבשנו מהר, כל אחד הלך לדרכו, ושנינו ידענו שזה לא נגמר כאן.

בדרך הביתה הכול הלך איתי: המגע, הטעם, הריח. אני כבר רוצה אותה שוב, לגלות עוד ממנה, לאט יותר, בלי למהר. זה רק עניין של זמן.