עיסוי אירוטי בחדר החם: הערב של דריה

ערב טוב לכולכם. שמי דריה, ואני מעסה. לא מעסה רגילה: אני מעניקה עיסוי אירוטי, כזה שמתחיל בשרירים ונגמר במקומות שאין להם שם במדריכי הפיזיותרפיה. באותו ערב הגיע אליי לקוח חדש, עידו, גבר גבוה בשנות השלושים לחייו, עם כתפיים תפוסות של מי שיושב יותר מדי שעות מול מסך. עמעמתי את האור, חיממתי את השמן בין כפות הידיים ועבדתי עליו בסבלנות, מכפות הרגליים ועד העורף, שכבה אחר שכבה, עד שהנשימה שלו נעשתה עמוקה וכבדה.

הוא שכב על הבטן, עיניים עצומות, והחדר התמלא בריח של שמן שקדים וקטורת עדינה. מדי פעם הוא סיפר משהו קטן, על העבודה, על נסיעה שחזר ממנה, ואני עניתי בשקט והמשכתי ללוש את הגב שלו. אהבתי את הרגע הזה, כשהגוף של גבר זר מתחיל לסמוך על הידיים שלי ומפסיק להתנגד. זה תמיד הרגע שבו אני מרגישה הכי חזקה.

כשהגעתי לירכיים, משהו בי השתחרר. הידיים שלי טיפסו לאט, כמעט במקרה, אל המפשעה, ועידו נאנח אנחה ארוכה. ראיתי איך הגוף שלו מגיב, מתמתח ומתקשה מתחת למגבת. "נעים לך?" שאלתי בחיוך, והוא רק השמיע "ממממ" חנוק. המשכתי, ובכל פעם שהידיים התרחקו, דאגתי שהן יחזרו לחלוף על המקום הרגיש ביותר, כמעט נוגעות ולא לגמרי.

כשהיה מוכן לגמרי, ביקשתי ממנו להתהפך. הוא שכב על הגב, חשוף ונרגש, ואני כיסיתי לו את העיניים במגבת חמה ולחה. "אתה תמיד כזה?" שאלתי. "מעל הממוצע," הוא מלמל, ושנינו צחקנו. עיסיתי לו את הכתפיים, אבל העיניים שלי לא עזבו את מה שהתנשא מולי. תוך דקות ספורות הרגשתי את החום מטפס גם בי, רטוב וחסר סבלנות, והבנתי שהערב הזה לא הולך להיגמר כמו שתכננתי.

החלטתי לא לחכות. הסרתי את המכנסיים הקצרים ואת החולצה ונשארתי בחזייה ובחוטיני בלבד. עליתי על מיטת העיסוי והתמקמתי מעל ראשו, רוכנת על החזה שלו ומעסה את הירכיים שלו, כשאני מקרבת את עצמי אליו לאט, מספיק כדי שירגיש כמה אני רוצה. זה לא לקח הרבה זמן. הוא משך את המגבת מהעיניים והתחיל ללטף אותי, את הירכיים, את הישבן, ומשם פנימה.

"תני לי לטעום אותך," הוא ביקש, ומשך את החוטיני הצידה. קמתי לרגע, הסרתי אותו לגמרי כדי ששום דבר לא יעמוד בינינו, ואז ירדתי אליו והתיישבתי על פניו בעדינות. מה שהלשון שלו עשתה לי אני לא אשכח. לא נגעתי בו בכלל כל אותו זמן, רק נתתי לו להוביל, עד שהאורגזמה פרצה ממני בגל ארוך ורועד. כשירדתי ממנו, ניגבתי לו את הפנים במגבת וצחקתי בשקט.

עידו התיישב, עדיין קשה, עדיין רעב. "כמה?" שאל, בלי הקדמות. "כמה בשביל כל השאר?" חשבתי רגע, ואז החלטתי להעלות את ההימור. "שלושת אלפים וחמש מאות," אמרתי, בטוחה שהוא יתמקח. הוא לא התמקח. "אני רוצה את כל החבילה," הוא אמר, "ואם צריך, אני מכפיל." ואני הבנתי שהערב רק מתחיל.