שלוש שמשות מריו: הקיץ שבו המרכז בער

כשהן יצאו משער הנוסעים בנתב״ג, משהו באוויר השתנה. שלוש נשים ברזילאיות, כולן בשנות העשרים לחייהן, עם מזוודות כבדות, משקפי שמש גדולים וצחוק שהדהד באולם כולו. ביאנקה, ג׳וליאנה ורפאלה הגיעו לישראל דרך סוכנות ליווי יוקרתית, עם שמלות קיץ, שמנים בניחוח קוקוס וחלום פשוט: לעבוד קשה, ליהנות עוד יותר, ולחזור הביתה עם משהו ביד. עור בגוון דבש, שיער ארוך שנשפך על הכתפיים, וגוף שזז כאילו מוזיקה מתנגנת בתוכו כל הזמן.

הן התמקמו בדירות דיסקרטיות בתל אביב ובגוש דן, ותוך שבוע השמועה כבר רצה. ביאנקה, הגבוהה והשובבה מבין השלוש, קיבלה את ההזמנה הראשונה. איש עסקים ישראלי בשנות החמישים לחייו הזמין אותה לסוויטה במלון על החוף. היא הגיעה בשמלה לבנה דקה שכמעט לא השאירה מקום לדמיון, נעלה את הדלת, והביטה בו ארוכות לפני שאמרה מילה.

"אתה נראה כמו גבר שלא נח הרבה זמן," לחשה במבטא מתגלגל. הוא צחק, נבוך, והיא כבר הייתה קרובה, אצבעותיה מתירות את חולצתו כפתור אחרי כפתור. היא ירדה לפניו על ברכיה, מבטה לא עוזב את עיניו, ופינקה אותו בשפתיים איטיות ורעבות עד שהוא נאחז בשולי השולחן. אחר כך קמה, הניחה לשמלה ליפול לרצפה, ועמדה מולו עירומה ובטוחה, כמו פסל שקם לחיים.

היא הובילה אותו אל המיטה ולקחה פיקוד. היא רכבה עליו בקצב של סמבה, איטי ואחר כך סוער, ירכיה נעות כמו גלים, מילים בפורטוגזית מתערבבות בעברית שבורה. "יותר," לחשה, והוא נתן לה יותר. כשהפך אותה אליו והם נעו יחד, הגוף שלה רעד שוב ושוב, עד שגם הוא נשבר בתוכה באנקה עמוקה. הם שכבו אחר כך בשקט, רוח הים נכנסת מבעד לווילון.

נערות ליווי במרכז לא נראו כך מעולם, אמרו הלקוחות. ג׳וליאנה, החושנית ביותר מבין השלוש, עבדה מדירה מעוצבת ברמת גן ואהבה פנטזיות נועזות. ערב אחד הגיע לקוח עם חבר, ושניהם שאלו בנימוס אם זה בסדר. ג׳וליאנה חייכה חיוך רחב. "אני אוהבת כשיש לי במה לשחק," ענתה. מה שקרה אחר כך היה משחק ארוך של ידיים, שפתיים וגופים מתחלפים, ג׳וליאנה במרכז, מנצחת על הכול כמו מנצחת על תזמורת, עד ששלושתם צנחו מזיעים וצוחקים.

רפאלה הייתה הפרועה מכולן. היא קיבלה אורחים בפנטהאוז בלב תל אביב, ובאחד הלילות הגיע זוג נשוי, גבר ואישה, שחגגו יום נישואים. רפאלה התחילה עם האישה – נשיקה ארוכה וחוקרת, ידיים שגולשות על עור חלק, בזמן שהבעל צפה בנשימה עצורה. כשהצטרף, שלושתם נעו יחד במעגל של תשוקה, מתחלפים ומתמסרים, עד שרפאלה זעקה "Mais forte" והגיעה לשיא רועד וארוך שהשאיר את כולם המומים.

בין הפגישות, השלוש התכנסו בדירה המשותפת, יחפות, עם קפה ברזילאי חזק ומוזיקה מריו. הן צחקו, התלוננו על החום, החליפו סיפורים ונגעו זו בזו בחיבה טבעית, כמו אחיות לדרך. לפעמים החיבה הזו נמשכה לנשיקה, לליטוף ארוך, לרגע אינטימי ששייך רק להן. הכסף היה טוב, והן שלחו חלק ממנו הביתה, אבל נהנו גם מהחיים כאן: חוף הים, מסיבות על גגות, קניות בדיזנגוף.

הלקוחות הישראלים לא הפסיקו לדבר עליהן. השמות שלהן עברו מפה לאוזן, והלילות במרכז הפכו חמים מתמיד. אנחות, זיעה, צחוק וריקוד – שלוש שמשות מריו שהאירו את העיר.

הן ידעו שהקיץ הזה לא יימשך לנצח. אבל כל עוד הן כאן, הן רוקדות את ריקוד התשוקה עד הסוף.